פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
1926/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ג' קרא
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – משרד הבטחון
2. מדינת ישראל – שירות הבטחון הכללי
3. ראש המנהלה הבטחונית לסיוע
4. משרד ראש הממשלה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים; תגובה מקדמית מטעם
המשיבים מיום 7.3.2019
בשם העותרים:
עו"ד אדיסו מקונן
בשם המשיבים:
עו"ד תהילה רוט
פסק-דין
השופט ג' קרא:
1.
עתירה שעניינה בבקשת העותרים, ארבעה אחים תושבי יטא, לקבלת היתרי שהייה כדין בישראל, נוכח הסכנה הנשקפת להם, לטענתם, בשטחי הרשות הפלסטינית בשל החשד לשיתוף פעולה עם ישראל. בגדרי העתירה ביקשו העותרים צו ביניים האוסר על גירושם משטח ישראל עד להכרעה בעתירה, וביום 6.3.2018 הוריתי, באופן ארעי, כי העותרים לא יורחקו משטח מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.
2.
בעתירה, שהוגשה ביום 6.3.2018, נטען כי העותרים הגישו מספר בקשות למשרד הפנים ולמשרד הביטחון באמצעות גורמי הביטחון הישראלים. עוד נטען כי במהלך חודש מרץ 2017 פנו העותרים לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן:
הוועדה ) ולא זכו למענה עד למועד הגשת העתירה. לעתירה צורפו מכתבים מאת עורך הדין רונן כהן, המאשרים כי עורך הדין פנה לוועדה בשם העותרים, אך לא צורפו מסמכים נוספים. בעתירה נטען כי אי מתן מענה לפניית העותרים מנוגד לעקרון המנהל התקין וכי בכך נפגעת זכותם של העותרים לשוויון, והם מופלים לרעה אל מול אחרים אשר קיבלו אשרת שהייה.
3.
מתגובת המשיבים עולה כי לאחר שהוחלפו מספר תכתובות בין הוועדה לבין בא כוחם דאז של העותרים, בקשת העותרים הועלתה בפני הוועדה ונדחתה בהחלטה מיום 6.7.2017. כך ציין יו"ר הוועדה בהחלטתו:
"בקשת המבקשים, ארבעה אחים, באמצעות ב"כ, נסמכת בעיקרה על מבקש מס' 1 (העותר 1 דכאן – ג'.ק). הטענה היא על היותו מבוקש לחקירה ע"י שלטונות הרש"פ ואלימות מצידם כלפי בני משפחתו. מתוך כלל החומר, לרבות המידע שאצל גורמי הביטחון, המבקש לא נמנע מלשהות במקום מגוריו תוך כדי היותו מועסק בישראל וכך הינו בעל דרכון משנת 2015. שגרת חייו אינה מצביעה על תחושת נרדפות או מאוימות. לפיכך אין מקום לאשר לו – וממילא גם לא לשאר אחיו – היתרי שהייה בישראל. הבקשות נדחות".
4.
המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שאינה כוללת מסמכים ועובדות לביסוס הנטען בה ומכיוון שהוועדה כלל לא צורפה לעתירה כמשיבה. כמו כן, נטען כי יש לדחות את העתירה לגופם של דברים בהעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה בעניין העותרים.
5.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, שוכנעתי כי דין העתירה להידחות על הסף. היות שהעתירה מכוונת להימנעות הוועדה מלקבל החלטה בעניינם של העותרים, משנודע כי החלטת הוועדה התקבלה חודשים רבים בטרם הוגשה העתירה, העתירה במתכונתה זו, שאינה מתייחסת כלל לנימוקים המובאים בהחלטת הוועדה, מתייתרת.
6.
יתרה מכך, דין העתירה להידחות גם בהיותה מנוסחת באופן כללי, נעדרת פרטים קונקרטיים, וחסרה תימוכין רלוונטיים . העותרים אינם מפרטים כדבעי את ההליכים שהתקיימו אל מול הוועדה, לרבות ההחלטה שהתקבלה בעניינם, וכן את התשתית
העובדתית עליה מבוססת טענתם למאוימות . כך, העותרים אינם מבהירים האם סייעו בפועל לכוחות הביטחון הישראליים או שמדובר ב"חשד" בלבד, נמנעים מלהתייחס לאירועים קונקרטיים ואף טענותיהם בנוגע לאיום
הנשקף להם סתמיות ונטולות אסמכתאות. העותרים טוענים כי הם " דרושים לרשות הפלסטינית באמצעות מנגנוני הביטחון ומשטרת הרשות במהלכם החלו מנגנוני הביטחון של הרשות לשלוח להם ולבני משפחתם הזמנות לחקירה (כך במקור – ג'.ק)" אך זימונים כאמור לא צורפו לעתירה. משאלו הדברים, איני רואה מקום להיזקק להחלטת הוועדה לגופה (השוו:
בג"ץ 7514/17 פלוני נ' משרד הביטחון ( 29. 1.2018) ;
בג"ץ 93/18 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ( 17. 9.2018); בג"ץ 1886/18 פלוני נ' משרד הבטחון (2.10.2018)).
7.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. הצו הארעי שניתן ביום 6.3.2018 יוותר על כנו עד ליום 11.4.2019 לצרכי התארגנות בלבד.
ניתן
היום, כ"ו באדר ב התשע"ט (2.4.2019).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט