בג"ץ 1886/18 פלוני נ. משרד הבטחון

השופט ג' קרא:

עתירה למתן צו על תנאי לחייב את המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) ליתן טעם מדוע אינם נותנים לעותרים אישורי שהייה כדין בישראל.

1.

העותרים 5-1 (להלן: העותרים ) הם בני משפחה המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ ). בעתירה נטען כי לעותרים נשקפת סכנה בשטחי הרש"פ. בעקבות חשדות נגדם לשיתוף פעולה עם ישראל ובעקבות מכירת אדמות ליהודים, וכי הרשות הפלסטינית שלחה אליהם זימונים "על מנת לעוצרם ולהענישם". בעקבות זאת, נטען כי ביום 18.1.2018 פנו העותרים לקצין המאוימים בבקשה להכיר בהם כמאוימים. לטענתם, המשיבים לא הגיבו לבקשתם, דבר המנוגד לכללי המנהל התקין ולוקה בחוסר מידתיות.

בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים לפיו העותרים לא יגורשו משטח מדינת ישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 5.3.2018 ניתן צו ארעי המורה כי העותרים לא יורחקו משטח מדינת ישראל עד למתן החלטה אחרת.

2.

בתגובתם המקדמית לעתירה טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותרים בהוצאות. נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת (שהוגשה 41 יום בלבד לאחר הפניה לוועדה), משטרם התקבל מענה מטעם וועדת המאוימים (להלן: הוועדה ) בעת הגשת העתירה והעותרים לא המתינו פרק זמן סביר למענה.

3.

המשיבים טוענים כי פניית העותרים לוועדה התקבלה בפועל רק ביום 24.1.2018, כאשר הפניה לא הכילה פירוט אודות הטענה למאוימות כנדרש, הטענות בה נטענו באופן כוללני ביותר, לא צורפו אליה "זימונים לרשות הפלסטינית", כנטען בבקשה, באופן שלא איפשר לוועדה לבחון את עניינם. ביום 6.3.2018, וללא קשר להגשת העתירה, התבקשו העותרים על-ידי הוועדה להרחיב אודות טענותיהם ולצרף טופס נוסף שנדרש מקום שמועלית טענה למאוימות על רקע מכירת קרקעות ליהודים. כן צוין כי כשתתקבלנה ההשלמות הנדרשות, ניתן יהיה להוסיף ולבחון אם יש מקום להעלות את עניינם של העותרים לדיון בפני הוועדה. משכך, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות מפאת אי מיצוי הליכים.

4.

לעניין העתירה עצמה, המשיבים טוענים כי גם זו, בדומה לפנייתם לוועדה, נכתבה בצורה כוללנית ביותר, ללא פירוט קונקרטי כנדרש, ובה טענות הסותרות את הדברים שנכתבו בפנייה לוועדה – כך, למשל, בעתירה צוין כי העותרים מצויים תחת איום, בין היתר, עקב סיוע לכוחות הבטחון הישראליים, בעוד שבטופס הבקשה שהוגש לוועדה לא נטען כי העותרים סייעו לכוחות הבטחון. בהיעדר פירוט של מכלול העובדות הרלוונטיות ופירוט קונקרטי של האירועים המבססים את הטענה למאוימות, יש לדחות את העתירה משזו הוגשה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת.

5.

לגישתם של המשיבים, מכל האמור אף עולה חשש ממשי שמא העתירה הוגשה אך במטרה לקבל סעד ארעי שיכשיר את המשך שהיית העותרים בישראל תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ומשכך, יש לדחות את העתירה גם מסיבה זו תוך חיוב העותרים בהוצאות.

6.

מהסיבות לעיל טוענים המשיבים כי יש לדחות גם את הבקשה לצו ביניים על הסף ולגופה, שכן העותרים כלל אינם טוענים כי ניסו להקדים ולפנות לקצין המאוימים בבקשה לקבלת היתרי שהייה זמניים בישראל עד להחלטת הוועדה, עובר להגשת העתירה.

7.

לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

הלכה היא כי בית משפט זה יימנע מהפעלת ביקורת שיפוטית בטרם ניתנה לרשות המינהלית

הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהפעיל את סמכותה (בג"ץ 5758/18 ויפליך נ' היועץ המשפטי לממשלה , בפסקה 4 (2.8.2018); בג"ץ 3606/18 פלוני נ' משרד הפנים , בפסקה 3 (7.5.2018)). בענייננו, החלטת הוועדה בעניינם של העותרים טרם התקבלה, ובנסיבות העניין, עסקינן בעתירה מוקדמת. כמו כן, בטרם פנייה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו מול הרשויות המוסמכות ( בג"ץ 4358/15 אורייס נ' משרד הפנים , בפסקה 4 ( 25.6.2015 ); בג"ץ 9424/17 פלוני נ' משרד הביטחון , בפסקה 3 (6.12.2017)). במקרה דנן, העותרים התבקשו להשלים פרטים מסוימים טרם הבאת עניינם לפני הוועדה, ומשלא עשו כן, לא מיצו הליכיהם מול הרשות המוסמכת. גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.

זאת ועוד, בדומה לבקשה שהוגשה לוועדה, גם העתירה עצמה נעדרת תשתית עובדתית מספקת ורלוונטית לצורך בחינת הטענות שמועלות בה בצורה רצינית ומעמיקה, ואף נתון זה תומך בדחיית העתירה (השוו לבג"ץ 6212/17 פלוני נ' משרד הבטחון , בפסקה 8 (2.10.2017)).

8.

סוף דבר, העתירה נדחית ועמה הבקשה לצו ביניים. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ככל שהעותרים סבורים כי נשקפת סכנה לחייהם, פתוחה לפניהם הדרך לפנות לקצין המאוימים ולבקש היתר שהייה זמני, עד אשר תינתן בעניינם החלטת הוועדה. הצו הארעי שניתן ביום 5.3.2018 יעמוד בעינו למשך 30 ימים נוספים, וזאת על מנת לאפשר לעותרים פנייה כאמור, ככל שיחפצו בכך.