בג"ץ 6212/17 פלוני נ. משרד הבטחון

השופט א' שהם:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה התבקשנו להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו לעותרים רשיונות ל "ישיבת ארעי" (א/5), או היתרי שהייה כדין בישראל. לעתירה זו נלוותה בקשה למתן צו ביניים, אשר יאסור את הרחקתם של העותרים מישראל עד למתן פסק דין בעתירה.

הרקע להגשת העתירה

2.

העותר 1 (להלן: העותר ) וילדיו, העותרים 5-2, הם תושבי הכפר יאטה. ביום 9.9.2014, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, במסגרתה ביקש לקבל מעמד בישראל. העתירה הוגשה על רקע טענות העותר כי הוא משמש סייען לכוחות הבטחון, ומשום כך נשקפת לו סכנת חיים (בג"ץ 6055/14 פלוני נ' ראש הממשלה (17.12.2014) (להלן: ההליך הראשון ). העתירה נדחתה על הסף נוכח אי מיצוי הליכים מצידו של העותר. זאת, משום שהעותר לא עמד בנטל להראות, כי הוא אכן פנה ל" וועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות, על רקע שיתוף פעולה עם ישראל " (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה ), טרם פנייתו לבית משפט זה. עוד צויין בפסק הדין, כי אף שהוועדה החלה בבחינת בקשתו של העותר, לאחר הגשת העתירה, הרי שבמועד מתן פסק הדין, טרם ניתנה כל החלטה בעניינו, העשויה לעמוד לביקורת שיפוטית, וגם משום כך "לא קמה עילה לסעדים שנתבקשו" .

ראוי להדגיש, כי במסגרת טיפולה של הוועדה בבקשתו האמורה של העותר, התבקש האחרון למסור לוועדה פרטים נוספים הדרושים לה, וזאת ביום 25.11.2014. מתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה שלפנינו עולה, כי העותר לא השיב לפנייה זו.

3.

ביום 20.4.2017, התקבלה בוועדה בקשת העותרים, מושא עתירה זו, הנושאת את התאריך 6.4.2017. ביום 23.4.2017, נשלח לעותרים מכתב מטעם הוועדה, המציין כי טענותיהם בבקשה הן טענות כלליות, באופן המקשה על בחינתן. לפיכך התבקשו העותרים להעביר לרשות הוועדה פרטים רלוונטיים נוספים אודות האירועים, המקומות, והגורמים הנוגעים לבקשתם. כמו כן, התבקשו העותרים לשלוח לוועדה, בשנית, את נספחי בקשתם, משום איכותם הירודה של הנספחים שצורפו. מתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה דנן עולה, כי עד למועד הגשת העתירה לא התקבל כל מענה מטעם העותרים.

4.

ביום 3.8.2017, הוגשה העתירה שלפנינו, ובאותו מועד ניתן צו ארעי, האוסר על הרחקת העותרים מישראל עד למתן החלטה אחרת.

תמצית העתירה ותגובת המשיבים

5.

במסגרת העתירה נטען, כי העותרים מבקשים להתיר להם לשהות בישראל משום סכנת החיים הנשקפת להם, אם יימצאו בשטחי הרשות הפלסטינית. זאת, על רקע החשד כי העותר משתף פעולה עם כוחות הבטחון הישראליים. העותרים הוסיפו וטענו, כי הם מתניידים ממקום למקום בשל הסכנה המרחפת מעל לראשיהם, וכי כרגע הם שוהים בענתא, מקום בו אין נוכחות של הרשות הפלסטינית. העותרים ציינו עוד, כי הם פנו בעניין זה לוועדת המאויימים, אך ביום 23.4.2017, קיבלו "תשובה לא עניינית" מטעמה.

בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף, הן משום אי מיצוי הליכים על ידי העותרים והן בשל העדר תשתית עובדתית מספקת, העשויה לתמוך בטענות הכלליות המובאות בעתירתם. בנוסף, התבקשנו לחייב את העותרים לשאת בהוצאות המשיבים בגין תגובתם לעתירה זו.

6.

בהחלטה מיום 6.9.2017, התבקשו העותרים להודיע לבית המשפט האם, לאור האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, הם עומדים על עתירתם או שמא ניתן למחוק אותה, ללא צו להוצאות. ביום 26.9.2017, הודיעו העותרים לבית המשפט כי הם עומדים על עתירתם.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובתם המקדמית של המשיבים, מסקנתנו היא כי דינה של העתירה להדחות על הסף.

מושכלות יסוד הם כי טרם פנייה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, על העותר לשטוח את טענותיו בפני הרשות המנהלית המוסמכת, שאחרת תדחה עתירתו על הסף (בג"ץ 2209/17 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (18.4.2017); בג"ץ 199/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

(05.2.2017); בג"ץ 7826/16 פלוני נ' רשות המיסים לישראל

(11.1.2017)).

כידוע, "לא בדקדוקי עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל , פסקה 8 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (24.5.2012); וראו גם: בג"ץ 7041/16 באמיה נ' שר האוצר

(17.1.2017)).

8.

בנסיבות שלפנינו, העותרים לא מיצו את ההליכים אל מול וועדת המאוימים. ביום 23.7.2017, ובתגובה לטענות הכלליות שהעלו בפנייתם לוועדה, נשלח אל בא כוחם של העותרים מכתב מאת הוועדה, במסגרתו הוא התבקש להרחיב על אודות טענת המאוימות שבפי מרשיו "לרבות רצף הזמנים של האירועים המתוארים, המיקומים בהם התרחשו, האנשים המעורבים בהם וכן כל פרט נוסף שיכול לשפוך אור על הטענות" . עוד הובהר במכתב, כי "לכשיתקבלו ההשלמות הנדרשות, נוכל להמשיך ולבחון העלאת עניינם של מרשיך לדיון בוועדה" . קשה להלום את עמדת העותרים, לפיה המענה האמור מהווה משום תשובה "בלתי עניינית" , המצדיקה הגשת עתירה לבית משפט זה. ניכר, כי לעותרים אצה הדרך לפנות לבית משפט זה בבקשת סעד, טרם שמילאו אחר בקשתה הסבירה וההגיונית של הוועדה. מסקנה זו נתמכת גם באופן התנהלותו של העותר במסגרת ההליך הראשון, כפי שפורט לעיל.

בהעדר מיצוי הליכים אל מול ועדת המאוימים, דינה של העתירה להדחות על הסף. כמו כן, ומשטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, הרי שלפנינו עתירה מוקדמת, המובילה אף היא לאותה תוצאה (בג"ץ 6755/17 אבו עראם נ' משרד הביטחון (18.9.2017); בג"ץ 605/17 קלאעי נ' מדינת ישראל (23.3.2017);

ראו גם, אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף 188 (2008)).

די באמור לעיל, כדי להורות על דחייתה של העתירה על הסף, אף מבלי להדרש לטענת המשיבים, לפיה העתירה מנוסחת באופן כוללני וחסרה מסמכים רלוונטיים. זאת, הגם שיש בטענה אחרונה זו, כדי לתמוך במסקנה אליה הגענו (בג"ץ 79/17 אגבאריה נ' מדינת ישראל (4.1.2017);

בג"ץ 8523/16 ורדי נ' היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (6.11.2016);

בג"ץ 7427/15 טלאל נ' משטרת ישראל (15.9.2016)).

9.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף. משכך, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

הצו הארעי שניתן ביום 3.8.2017, מבוטל בזאת.

העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום מופחת של 1,500 ₪.