בג"ץ 6755/17 עמרו אבו עראם נ. משרד הביטחון

השופט ד' מינץ:

1.

עניינה של העתירה בבקשתם של העותרים למתן צו על-תנאי המורה למשיבים להשיב מדוע לא תאושר בקשתם לקבלת אישור שהייה זמני בישראל עד להחלטה בעניינם על ידי ועדת המאוימים (להלן: הוועדה ). בד בבד מבוקש צו ביניים, שהסעד המבוקש בו זהה לסעד המבוקש בעתירה, לפיו יימנעו המשיבים מגירושם של העותרים לישראל, עד להכרעה בעניינם.

2.

העותרים, אשר נטען כי הם מאוימים על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטינים וזומנו על ידם לחקירה בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים, פנו לוועדה ביום 30.5.2017 בבקשה להכיר בהם כמאוימים. ביום 18.6.2017 התקבלה תשובת מְרַכז הוועדה, לפיה כלליוּת טענות העותרים אינה מאפשרת העלאת עניינם לדיון בוועדה, אשר יבחן רק לאחר שיתקבלו טענות מפורטות מצדם. כן הובהר לעותרים על ידי מרכז הוועדה ביום 11.7.2017, כי עצם הזימון לחקירה על ידי שירותי הביטחון הפלסטינים אינו מהווה עילה להכרה במאוימות, ולכן עניינם של העותרים לא יידון בוועדה.

3.

עתירה שהוגשה לבית משפט זה בשל ההחלטה שלא להביא את עניינם של העותרים לדיון בוועדה, נדחתה על הסף בהיעדר עילה ביום 9.8.2017 (בג"ץ 5516/17). בית המשפט קבע כי טענותיהם של העותרים כלליות מאוד באופן שאינו מצדיק דיון בהן במסגרת הוועדה, ועל-כן לא קמה עילה לביסוס עתירתם.

4.

ביום 10.8.2017 פנו עותרים 1 ו-2 לוועדת המאוימים בשנית, והפעם ביקשו "למסור הודעה קונקרטית" לקצין המאוימים. ביום 14.8.2017 התייצבו עותרים 1 ו-2 בפני קצינת המאוימים בנציגות תרקומיא ונערך להם תחקור. ביום 28.8.2017 נמסר לעותרים כי הוחלט שעניינם של עותרים 1 ו-2 יעלה לדיון בוועדה, על פי סדר הבקשות הממתינות לדיון. בעניינו של עותר 3 צוין כי הוא מוזמן לגשת לנציגות תרקומיא ולבקש לפגוש את קצינת המאוימים.

5.

ביום 29.8.2017 פנה בא-כוח העותרים לוועדה פעם נוספת, והפעם ביקש שעד אשר יתברר עניינים של עותרים 1 ו-2, יינתן להם היתר זמני לשהייה בישראל. בשיחת טלפון שערכו גורמי הוועדה עם בא-כוחו של העותרים, הבהירה קצינת המאוימים לבא-כוח העותרים כי אין מקום ליתן להם היתרי שהייה זמניים עד להחלטת הוועדה, בין היתר בשל העובדה שהשניים מרבים להיכנס ולצאת משטחי ישראל לאזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ), ואף כאשר הגיעו להתייצב בפניה בנציגות תרקומיא הגיעו לשם מהכיוון הפלסטיני. מכאן העתירה שלפנינו.

6.

העותרים טענו כי הם זכאים לקבל היתר שהייה זמני בישראל עד אשר יתברר עניינם בוועדה, זאת לאחר שמסרו מידע קונקרטי בדבר הסכנה הצפויה להם ואף נקבע כי עניינם אכן יעלה לבירור בוועדה. מנגד טענו המשיבים כי דין העתירה ועמה

הבקשה לצו ביניים, להידחות על הסף. בעניינם של עותרים 1 ו-2 הובהר כי הסירוב ליתן להם היתרי שהייה זמניים התבסס על כך שבשנה האחרונה השניים נכנסו ויצאו משטחי ישראל באופן תדיר, באופן השולל את הטענה כי נשקפת סכנה לחייהם אם ישהו באזור. העותרים אף טענו כי שהו בישראל ברציפות החל מיום 9.5.2017 (ושקצינת המאוימים "אישרה" כי אכן כך), בעוד שבחינת "פלט המעברים" מגלה כי לאחר יום 9.5.2017 לעותר 1 נרשמו 22 מעברים לאזור, ולעותר 2 נרשמו 16 מעברים. בכך עתירתם אף לוקה באי-ניקיון כפיים ודינה להידחות אף מטעם זה בלבד.

באשר לעותר 3, הרי שעתירתו הינה מוקדמת וגם לוקה באי-מיצוי הליכים, שכן מאז שהוגשה העתירה הקודמת לא נעשה דבר בעניינו, והוא גם לא התייצב בפני קצינת המאוימים.

7.

לאחר עיון בטענות העותרים, בתגובת המשיבים לעתירה ובמסמכים שצורפו להם, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

8.

בכל הנוגע לעותר 3, דין העתירה להידחות בשל אי-מיצוי הליכים כמו גם בשל היותה עתירה מוקדמת. מאז ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת, עותר 3 לא פנה לוועדה עם פרטים קונקרטיים המצביעים על הסכנה הנשקפת לטענתו לחייו, ולמעשה לא אירע דבר בעניינו. אף במכתב מיום 10.8.2017 שנשלח על ידי בא-כוח העותרים, נתבקשה הוועדה ליתן היתר שהייה זמני בישראל לעותרים 1 ו-2 בלבד . הלכה מושרשת היא כי טרם פנייה לבית משפט זה, על העותר לשטוח טענותיו בפני הרשות המנהלית המוסמכת (בג"ץ 199/17 אבו טיר נ' מפקד דוחות צה"ל בגדה המערבית (5.2.2017); בג"ץ 2209/17 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (18.4.2017); בג"ץ 7742/16 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (12.12.2016)). בהעדר החלטה של הרשות המנהלית הרלוונטית, גם לא ניתן לקיים כל ביקורת שיפוטית ובמובן זה העתירה היא גם מוקדמת (בג"ץ 605/17 קלאעי נ' מדינת ישראל (23.3.2017)).

9.

ובאשר לעותרים 1 ו-2. אכן, ועדת המאוימים מוסמכת ליתן החלטת ביניים שתמנע את הרחקתו מישראל של מי שעניינו הועבר לדיון בוועדה, עד להשלמת בדיקתה (ראו: בג"ץ 7539/14 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (12.2.2015); בג"ץ 1637/15 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (24.6.2015)). אלא שההחלטה שלא ליתן היתר שהייה זמני בעת הזו, אינה מגלה כל עילה להתערבות נוכח העובדה שכפי שעולה מ"פלט המעברים" העותרים יצאו משטחי ישראל ונכנסו לאזור פעמים רבות (ובכל הנוגע לעותר 1, בחלק מהתקופה אף מידי יום ביומו). העותרים גם לא חשפו את מלוא העובדות הנוגעות לעתירתם ואף מסרו מידע לקוי, שכן בניגוד לטענתם לפיה הם שוהים בישראל ברציפות החל מיום 9.5.2017, הם עברו לאיזור פעמים רבות גם לאחר תאריך זה. גם בכך יש כדי להביא לדחיית העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים (ראו גם: בג"ץ 7415/15 פלוני נ' משרד הפנים (24.12.2015); בג"ץ 6749/15 מטר נ' משרד הפנים – מדינת ישראל (22.12.2015)).

מכל האמור לעיל, העתירה ועמה הבקשה לצו ביניים, שהסעד שנתבקש בה זהה - נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.