בג"ץ 8207-22 בג"ץ 8207-22

השופטת י' וילנר:

1.בעתירה שלפנינו מבוקש כי נקבע שהמשיב, משרד החינוך, פעל בניגוד לדין בכך שהחליט בשנת 2018, לפי הנטען, להעביר שני מוסדות חינוך מרשת החינוך של חב"ד, לזרם החינוך הממלכתי-דתי. דא עקא, שהעותרת כלל לא הצביעה על החלטה כאמור. אדרבה, בתשובה שנמסרה לעותרת בשם הממונה במשרד החינוך על יישום חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, צוין כי מוסדות החינוך מושא העתירה פעלו "מאז ומתמיד" במסגרת החינוך הממלכתי-דתי.

2.בנסיבות אלו, אין כל תשתית עובדתית שמאפשרת דיון בעתירה, ודינה להידחות על-הסף (ראו: תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, אשר מורה כי "העתירה תפרט את פרטיו האישיים של העותר ואת הנימוקים, שבעובדה ושבחוק, שעליהם היא מתבססת"; וכן ראו פסק דין קודם שניתן בעתירה שהגישה העותרת בנושא זה – בג"ץ 7457/20 מכון אור שמריהו נ' משרד החינוך (1.11.2020)).

3.זאת ועוד, דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי. עתירות נגד החלטות של רשות בענייני חינוך, צריכות, ככלל, להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; ופרט 3 לתוספת הראשונה בחוק זה).

4.ואם לא די בכל האמור, אוסיף עוד כי ככל שהעותרת מבקשת להשיג על החלטה שהתקבלה בעניינה בשנת 2018, הרי שהעתירה לוקה בשיהוי כבד. כמו כן, בהתחשב בכך שפנייתה האחרונה של העותרת אל המשיב נערכה לפני קרוב לשלוש שנים (למעט הבקשה שהגישה העותרת לפי חוק חופש המידע, לפני כשנתיים), ספק אם העותרת עמדה בחובתה למצות הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת, לפני הגשת העתירה דנן (ראו: 8681/09 פיינטוך נ' ראש עיריית תל אביב (1.11.2009); בג"ץ 6755/17 אבו עראם נ' משרד הביטחון, פס' 8 (18.9.2017); בג"ץ 9294/17 פלוני נ' משרד הביטחון, פס' 3 (6.12.2017)).

5.למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם העותרת מבקשת להשיג על התשובה שקיבלה מהממונה על יישום חוק חופש המידע, האכסניה המתאימה לכך היא בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000; ופרט 2 לתוספת הראשונה בחוק זה).

6.סוף דבר: די בכל אחד מהנימוקים המפורטים לעיל על מנת לדחות את העתירה, על אחת כמה וכמה בכולם במצטבר.

העתירה נדחית אפוא.

העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.