בג"ץ 739/20 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים

השופטת י' וילנר:

1.

עתירה זו מכוונת נגד החלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול הדיין ב' לאו מיום 13.1.2020, במסגרתה נדחתה בקשת העותר להעביר את הדיון בהליכי הגירושין המתנהלים בין העותר לבין המשיבה 5 מבית הדין האזורי בירושלים לבית דין אחר.

רקע

2.

בבית הדין הרבני האזורי בירושלים מתנהלים הליכי הגירושין בין העותר לבין המשיבה 5. בדיון שהתקיים ביום 11.1.2017, התבטא אחד מחברי המותב באופן חריף כלפי העותר, ובהמשך לכך פסל עצמו אותו דיין מלשבת במותב שדן בעניינו של העותר. כמו כן, בהחלטה מיום 23.1.2017 התנצל הדיין בפני העותר, וביקש את סליחתו (להלן: הדיין ).

3.

העותר לא הסתפק בפסילת הדיין, והגיש בקשה לנשיא בית הדין הרבני הגדול בה טען כי יש לפסול את כל דייני בית הדין הרבני האזורי בירושלים מלדון בעניינו, וזאת בטענה כי המשך בירור ההליכים המשפטיים בבית הדין בירושלים מקים חשש למשוא פנים.

4.

בהחלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול בירושלים נדחתה בקשתו של העותר להעברת מקום הדיון בעניינו. נקבע כי טענותיו של העותר אינן מהוות טעם מספיק על מנת לפסול את כל הדיינים בבית הדין האזורי בירושלים, שכן העותר לא הוכיח קיומה של עילת פסלות ומשוא פנים כלפי כל אחד ואחד מדייני בית הדין האזורי בירושלים. עוד נקבע כי העברת מקום הדיון לבית דין אחר עלול לגרום נזק לצד שכנגד, וזאת ללא הצדקה.

5.

עוד יצוין כי העותר הגיש תלונה כנגד הדיין לנציבות תלונות הציבור על שופטים. בהחלטת הנציב מיום 22.3.2017 נקבע כי "לאור הנסיבות האישיות והסובייקטיביות שפירט כב' הדיין בתגובתו, הראיות שהמציא על מסירותו לעבודתו, וכן לאור התנצלויותיו של כב' הדיין בפני המתלונן, והעובדה שכב' הדיין הפנים לחלוטין את החובה לנהוג כראוי במסגרת ההליכים המשפטיים ולהימנע מביטויים פסולים – מוצה בירור הטיפול בתלונה".

העתירה דנן

6.

בעתירה דנן חוזר העותר על טענותיו לפיהן הדיין שהתבטא נגדו באופן חריף פגע בו וגרם לו לחוש מושפל. כן נטען כי החלטת נשיא בית הדין הגדול ניתנה תוך ניגוד עניינים, באשר קיימת היכרות בינו לבין הדיין, וכי מכל מקום החלטה זו גורמת לעיוות דין בעניינו של העותר ולפגיעה במראית פני הצדק. העותר טוען עוד כי העברת מקום הדיון לא תפגע במשיבה 5 אשר מתגוררת בעיר אשדוד. כן התבקש מתן צו ביניים לעיכוב ההליכים המשפטיים בבית הדין האזורי בירושלים עד להכרעה בעתירה דנן.

7.

העותר ביקש עוד כי בית משפט זה יורה על הפעלת הליכים משמעתיים כנגד הדיין, וכי עד לבירור הליכים משמעתיים אלה פסול הדיין מלשבת בדין. כן ביקש העותר שנורה להעמיד לדין את הדיין בגין התבטאויותיו.

דיון והכרעה

8.

דין העתירה להידחות.

כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל בהחלטות פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 866/18

פלוני נ' הנהלת בתי הדין הרבניים - בית הדין הרבני האזורי בחיפה (31.1.2018)). המקרה הנדון נטוע כל כולו בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים והוא אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. די בכך כדי להורות על דחיית העתירה.

9.

מעבר לדרוש אוסיף כי אף לגוף הדברים לא מצאתי להתערב בהחלטתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול. העותר לא הצביע על כל טעם המניח את הדעת להטלת דופי בכל דייני בית הדין הרבני האזורי בירושלים. קבלת טענתו של המבקש תוביל למצב שאינו מתקבל על הדעת, בגדרו בכל מקרה בו אחד מהשופטים או הדיינים יפסול עצמו מלדון בעניינו של פלוני, תהא זו עילת פסלות אף כלפי כל יתר השופטים או הדיינים המכהנים בבית המשפט או בבית הדין בו מתברר עניינו של אותו פלוני. אין לדבר סוף, והדברים ברורים.

אף דין טענת העותר לפיה קיימת היכרות בין נשיא בית הדין הגדול לבין הדיין, ועל כן היה צריך לפסול עצמו מלדון בבקשת העותר להעברת מקום דיון – להידחות, ולו בשל קיומו של סעד חלופי. ככל שהעותר סבור כי קיימת עילת פסילה עליו לנקוט בהליך המתאים.

10.

כמו כן, יש לדחות על הסף אף את בקשת העותר להורות על פתיחת הליכים משמעתיים ופליליים כנגד הדיין, וזאת בשל אי מיצוי הליכים . הלכה פסוקה היא כי טרם פנייה לבית משפט זה יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת (ראו:

בג"ץ 8681/09 פיינטוך נ' ראש עיריית תל אביב

(1.11.2009); בג"ץ 6755/17 אבו עראם נ' משרד הביטחון , פסקה 8 (18.9.2017); בג"ץ 9424/17 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 3 (6.12.2017)). בענייננו, העותר לא צירף לעתירתו כל מסמך המעיד על פנייה מוקדמת אשר נשלחה מטעמו אל הגורמים הרלוונטיים - שאף לא צורפו כמשיבים לעתירה כנדרש - ודי בכך על מנת לדחות על הסף חלק זה בעתירה . אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי העותר כלל לא נימק חלק זה של העתירה ואך הזכיר בקשה זו בחלק בו פורטו הסעדים.

11.

סוף דבר: העתירה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי מתייתר אף הצורך להכריע בבקשה למתן צו ביניים.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.