פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
866/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. הנהלת בתי הדין הרבנים – בית הדין הרבני
האזורי בחיפה
2. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד דוד רוזן; עו"ד טלי
טרונישוילי
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן :
ביום 23.4.2017 חייב בית הדין הרבני האזורי בחיפה (כב' הרבנים י' יגודה , י' ד' רוזנטל ו ס' לוי ; להלן: בית הדין האזורי ) את העותר, שהתגרש מבת זוגו, לשלם את כתובתה בסך של 130,000 ש"ח. בהמשך, הגיש העותר בקשה לביטול החיוב האמור בטענה שבא כוחו לא ייצגו נאמנה לאורך ההליך; וכי בדיון ההוכחות שנערך ביום 3.5.2016 (להלן: הדיון מיום 3.5.2016 ) נאלץ העותר לייצג את עצמו משבא כוחו לא הופיע לדיון. ביום 8.11.2017 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, תוך שציין כי העותר פעל לעיכוב ההליכים בעניינו; וכי בניגוד לטענתו, ניתן לו יומו בבית הדין. זאת, בין היתר, משנערך דיון הוכחות נוסף ביום 18.9.2016 שבו נכח בא כוחו של העותר, ושאליו לא הגיע העותר עצמו; ומשהותר לעותר להציג ראיות חדשות בשלב הסיכומים. לאחר הדברים האלה השיג העותר על ההחלטות שניתנו בעניינו לפני בית הדין הרבני הגדול (כב' הרב ש' שפירא ). ביום 5.12.2017 דחה בית הדין הליך זה על הסף בקבעו כי העותר מבקש להשיג, למעשה, על הכרעת בית הדין מיום 23.4.2017, שהמועד לערעור עליה חלף.
העתירה שלפנינו מכוונת לכל שלוש ההחלטות הנזכרות לעיל. העותר טוען, בתמצית, כי לא היה על בית הדין האזורי לערוך את הדיון מיום 3.5.2016 בהיעדר בא כוחו; וכי בית הדין לא נתן משקל מספיק לטענותיו של העותר שלפיהן הוטעה על ידי מי שהיה בא כוחו בעת ניהול ההליך בבית הדין האזורי, תוך שהאחרון הציג לפני העותר מסמכים מזויפים. עוד מוסיף העותר, כי עריכת הדיון ביום 3.5.2016 עת לא היה מיוצג קיפחה את זכויותיו לייצוג ולגישה לערכאות; ופגעה בשוויון בינו לבין גרושתו שהייתה מיוצגת בדיון האמור.
לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה באנו למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בהליכים המתנהלים בבתי הדין הדתיים אלא במקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום בו העניין אינו בסמכות בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 7756/16 גרסון נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (13.10.2016)). אין אלה פני הדברים בענייננו. מהחלטת בין הדין האזורי מיום 8.11.2017 שפורטה לעיל עולה כי העותר זכה ליומו בבית הדין ומשכך לא ראינו כי יש בטענותיו לעניין זה כדי להצדיק את התערבותנו בנתון לאמת המידה האמורה. זאת ועוד, דומה כי עתירה זו היא ניסיון להביא לביטול חיובו של העותר בתשלום הכתובה. לשם כך היה על העותר לנקוט בהליך מתאים – הגשת ערעור במועד, וזאת מבלי שנביע כל עמדה לגופם של דברים (ראו בג"ץ 3353/16 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים , פסקה 4 (8.5.2016)).
העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ט"ו בשבט התשע"ח (31.1.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת