בג"ץ 2554/18 מחמוד אלנואגעה נ. משרד הפנים

השופט א' שהם:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שעניינה הענקת רישיון ישיבה או מעמד של תושבות לעותרת 2, מכוח " איחוד משפחות " או מטעמים הומניטריים. במסגרת העתירה נטען, כי העותר 1, אזרח ישראלי (להלן: העותר ), נשוי לעותרת 2 (להלן: העותרת ), תושבת האזור, וכי ביום 05.03.2018 פנו השניים אל הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים (להלן: הוועדה המקצועית או הוועדה ), בהתאם לסעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה ), בבקשה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל, מכוח נישואיה לעותר. ואולם, כך נטען, טרם נענתה פנייתם זו. לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, ובעקבותיה ניתן, ביום 26.03.2018, צו ארעי האוסר על הרחקתה של העותרת מישראל.

2.

בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים על ידי העותרים, ועמה גם את הבקשה למתן צו ביניים. לטענת המשיבים, בקשתם של העותרים לוועדה התקבלה אצל המשיבים רק ביום 08.03.2018, כאשר העתירה שלפנינו הוגשה כ-18 ימים בלבד לאחר הגשת הבקשה. המשיבים הוסיפו וטענו, כי ביום 11.04.2018, נשלח לעותרים מכתב מטעם הוועדה המקצועית, המציין כי מספר הזהות של העותר, אשר נמסר במסגרת הבקשה, אינו תואם את השם המופיע תחת מספר זהות זה במרשם האוכלוסין. לפיכך, נטען על ידי המשיבים כי לא ניתן לקיים דיון בעניינם של העותרים בוועדה המייעצת ואין כל החלטה מנהלית אותה יש להעביר תחת ביקורתו של בית משפט זה. במסגרת תגובת המשיבים, התבקשנו לחייב את העותרים לשאת בהוצאות המשיבים.

3.

בהחלטה מיום 01.05.2018, התבקשו העותרים להודיע לבית המשפט האם, לאור האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, הם עומדים על עתירתם או שמא ניתן למחוק את העתירה. העותרים ביקשו לדחות את מועד הגשת ההודעה ב- 30 ימים, וביום 24.06.2018, הודיעו העותרים כי הם עומדים על עתירתם.

4.

לאחר עיון בעתירה ובתגובתם המקדמית של המשיבים, המסקנה המתבקשת היא כי דינה של העתירה להידחות על הסף, בשל אי מיצוי הליכים.

5.

הלכה היא כי טרם פנייה לבית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים בפני הרשות המנהלית המוסמכת, שאחרת תדחה עתירתו על הסף, הן בשל היותה עתירה מוקדמת והן בשל אי מיצוי הליכים (בג"ץ 2209/17 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (18.4.2017); בג"ץ 199/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

(05.2.2017)).

6.

בנסיבות שלפנינו, העותרים לא מיצו את ההליכים אל מול הוועדה המקצועית.

אמנם, העותרים פנו אל הוועדה המקצועית, אך אין מקום, בנסיבות העניין, להושיט להם סעד, כמבוקש. נראה, כי אצה לעותרים הדרך לפנות לבית משפט זה בעתירה זו, שעה שהוועדה המקומית טרם נתנה כל החלטה בעניינם, כפי שהודיעו העותרים בעתירתם. יוזכר, כי סעיף 3א1(ד) להוראת השעה קובע, כי " שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה, לפי העניין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים " . אין חולק, כי תקופת הזמן המנויה בסעיף זה טרם חלפה, ובמצב דברים זה, קשה להלום את עמדת העותרים, לפיה " מדיניות המשיבים שלא להשיב או לטפל בפניות העותרים מנוגדת לעיקרון המנהל התקין ". סבורנו , כי במובן זה, עתירתם של העותרים היא עתירה מוקדמת, ומטעם זה יש לדחותה על הסף (בג"ץ 8901/17 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (2.1.2018); בג"ץ 6212/17 פלוני נ' משרד הביטחון (02.10.2017)).

7.

זאת ועוד, ביום 11.04.2018, נשלח אל בא כוחם של העותרים מכתב מאת הוועדה, במסגרתו נאמר כי מספר זהותו של העותר, אשר נמסר בבקשה, " אינו תואם את שמו של מי שנושא את מספר תעודת הזהות הזה במרשם האוכלוסין ", ולפיכך אין באפשרותה של הוועדה המקצועית " לפתוח ולטפל בבקשה ". דומה, כי די בפגם זה, אשר לא תוקן על ידי העותרים, כדי להורות על דחייתה של העתירה על הסף, וזאת אף מבלי להידרש ליתר הטענות שהועלו בתגובת המשיבים.

8.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף, ומשכך נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

הצו הארעי שניתן על ידי ביום 26.03.2018, מבוטל בזאת.

9.

העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.