בג"ץ 93/18 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים – אב ושני ילדיו – להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו להם "אישורי שהייה כדין בישראל". לדבריהם, הם "נתונים לסכנה של ממש" בשטחי הרשות הפלסטינית, שכן העותר (לפי פסקה 2 לעתירה), או העותרים כולם (לפי פסקה 6 לה), זומנו לחקירות "בשל חשד לשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים". העותרים מציינים כי "הגישו בעבר הליכים משפטיים" שטיבם לא הובהר, וטוענים כי לאחר שנאמר להם שפנייתם לוועדת המאוימים בלתי קריאה, שלחו "עוד פניה נוספת" – אך טרם זכו ל"תשובה עניינית".

בתגובתם המקדמית, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותרים בהוצאות "הולמות". לדבריהם, העותרים אכן פנו לוועדת המאוימים, אלא שביום 11.5.2017 נשלח אליהם מכתב בו התבקשו למסור השלמות מסוימות – פרוצדורליות ומהותיות. בין היתר, נאמר כי הטענות המוצגות בפנייה "כלליות מאוד", ועל כן התבקשו העותרים להרחיב ולהציג את "רצף הזמנים של האירועים המתוארים, המיקומים בהם התרחשו, האנשים המעורבים בהם, מסמכים תומכים וכן כל פרט נוסף שיכול לשפוך אור על הטענות". במכתב הובהר כי עם קבלת השלמות אלה, ניתן יהיה "להמשיך ולבחון העלאת עניינם של הנדון לדיון בוועדה". ב"מענה" למכתב הוועדה, אישרו העותרים, ביום 5.6.2017, את קבלת המכתב, ובא כוחם דאז הוסיף: "הנני מתכבד לשלוח אליכם את הזימונים של הרשות הפלסטינית המדובר הוא באבא ושני ילדיו". בעקבות זאת, שבה הוועדה והבהירה לעותרים, במכתב שנשלח ביום 22.6.2017, כי רק לאחר שימלאו אחר ההנחיות שבמכתבה הראשון ניתן יהיה לבחון את פנייתם. ברם, חלף מיצוי ההליך המינהלי בחרו העותרים לעתור לבית משפט זה – עתירה שנדחתה על הסף ביום הגשתה, בשל אי מיצוי הליכים ואי הגשת פנייה מתוקנת לוועדת המאוימים (בג"ץ 6513/17 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (17.8.2017); להלן: העתירה הקודמת ). המשיבים מבהירים כי מאז מתן פסק הדין הקודם ועד הגשת העתירה הנוכחית, העותרים לא טרחו לפנות לוועדת המאוימים, ולא העבירו את ההשלמות הנחוצות לשם קבלת הכרעה עניינית בבקשתם. בנסיבות אלה, הם סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת, ובשל אי מיצוי הליכים.

זאת ועוד, המשיבים סבורים כי התשתית העובדתית שהוצגה בעתירה רעועה וחסרה. הטענות שהועלו בה כלליות ולקוניות, כך שלא ניתן לברר אותן ולהכריע בהן – מה גם שהן אינן נתמכות באסמכתאות כלשהן. יתר על כן, התנהלות העותרים, שלא טרחו לחשוף את פסק הדין הקודם שניתן בעתירה הקודמת, מלמדת כי העתירה הוגשה בניסיון "לעקוף" פסק דין זה – והיא עולה, אפוא, כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

ביום 16.8.2018 הוריתי לעותרים להשיב לתגובת המשיבים, אלא שהמועד להגשת התשובה חלף עבר לו – ותשובה אין.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. מכתבי ועדת המאוימים מן התאריכים 11.5.2017 ו-22.6.2017 אינם מהווים החלטה סופית בעניינם של העותרים, כי אם הזמנה להשלמת הפרטים הנחוצים לצורך בירור ענייני של בקשתם – ומכאן שמדובר בעתירה מוקדמת (ראו והשוו בג"ץ 7514/17 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 5 (29.1.2018)). כך או כך, על העותרים למצות את ההליך המינהלי, ולתקן את פנייתם לוועדת המאוימים בהתאם להנחיות שנמסרו במכתבי הוועדה, בטרם ייפתחו בפניהם שערי בית משפט זה.

אוסיף, כי דין העתירה להידחות על הסף אף בשל התשתית הרעועה המוצגת בה. העותרים אינם טורחים להבהיר האם סייעו בפועל לכוחות הביטחון הישראליים, או שמדובר ב"חשד" גרידא – ואף טענותיהם בנוגע לאיום הנשקף להם סתמיות ונטולות אסמכתאות. אין בעתירה התייחסות לאירועים קונקרטיים, והזימונים ששלחו, כביכול, גורמים ברשות הפלסטינית לעותרים (או שמא רק לעותר 1; ראו פסקאות 2 ו-6 לעתירה) לא צורפו (למרות שהובטח בעתירה "רצ"ב מכתב מטעם הרשות הפלסטינית"). על רקע שני המכתבים שבהם הדגישה הוועדה את הקושי בבירור טענותיהם הכלליות של העותרים, הפגם בתשתית העובדתית שהוצבה בעתירה בולט שבעתיים – ואף מעצים את החשש כי הגשתה החפוזה, בצורתה הנוכחית, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. חשש זה עולה גם מבחירת העותרים להסתיר את העתירה הקודמת, ולהסתפק באמירה סתומה כי "הגישו בעבר הליכים משפטיים" – ומעצם התעלמותם מן האמור בפסק הדין הקודם אודות הצורך במיצוי הליכים מול ועדת המאוימים.

3.

מטעמים אלה, העתירה נדחית על הסף. הסעד הארעי שניתן לעותרים בטל. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.

מטעמי זהירות יצוין כי במידה והעותרים סבורים שהם ניצבים בפני סכנת חיים, בידיהם לתקן את פנייתם לוועדת המאוימים – ובד בבד, לבקש מקצין המאוימים במינהלת

התיאום והקישור באזור מגוריהם סעד זמני עד להכרעה סופית בעניינם.