פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בג"ץ
2672/99 - א'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העותרים
:
1. ג'מאל רעד
2.
מונתצר חירי
3.
הישאם פני
4.
הלאל חג' יחיא
5.
עו"ד היתם חג' יחיא
6.
עו"ד מוחמד חג' יחיא
7.
רסמיה ג'באלי
8.
אחלאם ג'אבר
נגד
המשיבים
:
1. שר המשפטים
2.
שר הפנים
3.
עיריית טייבה
תאריך
הישיבה: ט"ז באייר התשנ"ט (9.5.99)
בשם
העותרים: עו"ד אחמד חג' יחיא
עו"ד
מוחמד חג' יחיא
עו"ד
היתם חג' יחיא
עו"ד
מורסי ג'בלי
בשם
המשיבים 2-1: עו"ד יעל מימון
בשם
המשיבה 3: עו"ד מוטי ארד
עו"ד
מנצור שועאע
נוכח: עו"ד
בר-מור
בקשה
למתן צו ביניים
החלטה
עיריית טייבה נקלעה לקשיים פיננסיים חמורים והיא חבה בחובות עתק לעובדיה, לקבלנים, לספקים ולאחרים. חובות אלה מסתכמים במאות מיליוני ש"ח. הכל מסכימים כי יש לעשות את המירב ואת המיטב כדי לשקם את מעמדה של העירייה, והשאלה אינה אלא באיזו דרך ייעשה הדבר.
הלכה עיריית טייבה ופנתה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בבקשה כי יפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 233 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג1983-, היא הוראה שעניינה "סמכות לפשרה או להסדר". הבקשה של העירייה באה לפני כבוד השופט האשם חטיב, אך השופט חטיב החליט כי הוראת סעיף 233 הנזכרת אינה חלה על עירייה אלא על חברה בלבד. העירייה הגישה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון אך בקשה זו נדחתה.
נסתיים הסיבוב הראשון והחל הסיבוב השני.
נועצו ביניהם מי שנועצו, והוגשה בקשה לשר המשפטים כי יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 380 לפקודת החברות ויחיל את הוראות סעיף 233 הנזכר על העירייה. לאחר שעיין בבקשה, ועל-פי חוות-דעת משפטית שקיבל, החליט השר - ביום 23.3.99 - כי קנויה לו סמכות להיענות לבקשה וכי הבקשה לגופה מוצדקת היא. מששוכנע כך חתם השר על צו בתוקף סמכותו לפי סעיף 380(ב) לפקודת החברות, והורה על החלת סעיף 233 לפקודה על עיריית טייבה "בשינויים המחוייבים". באותו צו אף מעלה השר על הכתב את טעמיו להחלטתו. הצו פורסם ביה"פ מיום 25.3.99 בעמ' 2748.
בעקבות הצו - הדבר היה ביום 25.4.99 - פנתה עיריית טייבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כהוראת סעיף 233 לפקודת החברות, ב"בקשה דחופה לאישור הסדר נושים ולמתן צו הקפאת הליכים". במקביל לבקשה זו - הדבר היה באותו יום בו פנתה העירייה לבית-המשפט המחוזי, יום ה25.4.99- - פנו נושים שונים של העירייה לבית-משפט זה בעתירה כי יבוטל הצו הנ"ל שהוציא שר המשפטים.
שני ההליכים הנזכרים - ההליך בבית-המשפט המחוזי וההליך בבית-המשפט הגבוה לצדק - יצאו לדרך באותו יום, וממילא מתרכז כל אחד מהם בעצמו בלא שהוא נותן את הדעת לזולתו. כך נהגו אף שני בתי-המשפט שההליכים הוגשו לפניהם.
אשר לבית-המשפט המחוזי: בקשת העירייה באה לפני סגן הנשיא, כבוד השופט ישי לויט, והשופט לויט קבע את יום ה6.5.99- כמועד לשמיעה. ביני לביני נודע לעיריית טייבה על העתירה שהגישו נושי העירייה. משהסבה העירייה את תשומת לב בית-המשפט המחוזי להליכים המקבילים בבית-המשפט הגבוה לצדק, החליט כבוד השופט לויט ביום 27.4.99 לבטל את הדיון שנקבע, כאמור, ליום 6.5.99.
אשר להליך בבית-המשפט הגבוה לצדק: עתירת הנושים באה לפניי ביום הגשתה, יום 25.4.99. בו-ביום הוצאתי צו על-תנאי (לעניין ביטולו של הצו שהוציא שר המשפטים), ובה-בעת הוצאתי צו ביניים המתלה את תוקף הצו שחתם עליו השר עד לשמיעה בנוכחות באי-כוח בעלי-הדין. כן היתרתי למשיבים להגיב בכתב על הבקשה לצו ביניים.
היום הוא יום 9.5.99, ומצב הדברים הוא איפוא זה: לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תלויה ועומדת בקשת העירייה לפתיחה בהליכים על-פי סעיף 233 לפקודת החברות, ולפני בית-המשפט הגבוה לצדק תלויה ועומדת עתירת נושים לביטול הצו שחתם עליו שר המשפטים.
קראתי את הכתבים שהוגשו לבית-המשפט והוספתי ושמעתי את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין. כן שמעתי דברים מפיו של עורך-דין בר-מור, המייצג עותרים המבקשים להצטרף כעותרים נוספים לעתירה. בקשת כל בעלי-הדין היא, כי ייעשה כל הניתן לזירוז ההליכים, והשאלה אינה אלא איזהו הפורום שלפניו ייטענו הטיעונים. בעניין זה פסחו באי-כוח המשיבים על שתי הסעיפים. מן הצד האחד מבקשים הם כי יבוטל צו הביניים, ומן הצד האחר מבקשים הם - כוונתי, בעיקר, ליועץ המשפטי לממשלה - כי בית-המשפט הגבוה לצדק, דווקא הוא, יכריע בנושא הצו שהוציא שר המשפטים.
שאלתי את באת-כוח היועץ המשפטי, כיצד ייעשה הדבר, והרי אם מבקשת היא על ביטולו של צו הביניים עשויה שאלת הצו שנתן שר המשפטים לעלות לפני בית-המשפט המחוזי; ואם כך יהא, האם כוונתה היא כי אותה שאלה עצמה תידון בה-בעת התם והכא? שאלה שאלתי, תשובה לשאלה לא מצאתי. אין בכוונתי לפגום, חלילה, בטיעוניה של באת-כוח היועץ המשפטי, והרי הקשיים הניצבים על-דרך מתגלים לנגד עיני הכל. אכן, המצב שנוצר - שלא באשמת מי מבעלי-הדין - הוא היוצר את הקושי לפניו אנו ניצבים.
עובדה שאינה ניתנת לערעור היא, כי שני הליכים הם התלויים ועומדים כיום לפני שני בתי-המשפט, ודומה כי שומה עלינו, בראש ובראשונה, להביא לידי כך שהליך אחד לא יפגום בהליך האחר. בתחילה סברתי כי ראוי שההליך כולו ירוכז לפני בית-המשפט המחוזי, וכי לפני בית-משפט זה יועלו כל טענות החוק והטענות שבעובדה. משהעליתי דרך פתרון זו לפני באי-כוח בעלי-הדין, טען לפני עורך-דין בר-מור (אשר היה נוכח בדיון, אף שמרשיו טרם צורפו להליך) כי הסמכות לביטול צו שר המשפטים אינה נתונה אלא לבית-המשפט הגבוה לצדק בלבד. הנה-כי-כן, כך טען עורך-דין בר-מור, בעוד אשר בהתאם להוראת סעיף 233(א1)(3) מוסמך בית-המשפט המחוזי לבטל "צו הקפאת הליכים" שניתן במעמד המבקש בלבד, אין כן דינה של הוראת סעיף 380(ב) לפקודת החברות - היא ההוראה שמכוחה החיל שר המשפטים את הוראת סעיף 233 על עיריית טייבה - שאין בה הוראה על ביטול צו. שמע מינה: הסמכות לבטל צו של שר המשפטים אינה נתונה לבית-המשפט המחוזי אלא לבית-המשפט הגבוה לצדק בלבד.
טענה זו אינה מקובלת עלי. טענת הנושים בבית-המשפט הגבוה לצדק - ומרשיו של עורך-דין בר-מור בכלל אלה - היא, שצו שר המשפטים ניתן בהיעדר סמכות וכי צו בלתי-חוקי הוא. אם נכונה היא טענה זו - ולמותר לומר כי אינני מביע דעה בשאלה זו, לא לכאן ולא לכאן - כי אז לא היה בכוחו של השר להחיל את סעיף 233 על עיריית טייבה. אם אלה פני הדברים, נבצר ממני מהבין מדוע לא יוכלו העותרים להעלות לפני בית-המשפט המחוזי אותן טענות עצמן שהם מעלים לפני בית-המשפט הגבוה לצדק.
השאלה חוזרת, איפוא, למקומה: איזה הליך נעדיף ואיזה הליך נסיג מפני חברו? חככתי בדעתי ולסוף מצאתי עצמי באותו מקום שהייתי בו בתחילה, לאמור, ראוי הוא כי השאלות כולן תתבררנה בראש ובראשונה לפני בית-המשפט המחוזי, וכי בית-המשפט העליון - בין בשבתו לדין בערעור ובין בשבתו לדין כבית-משפט גבוה לצדק - יידרש לשאלה רק לאחר שתלובן קודם לכן בבית-המשפט המחוזי. כך לטעמי תובע הסדר הטוב, והסדר הטוב הוא מורה-הדרך הראוי. אין לי אלא להצר על כך שעקב צו הביניים שהוצאתי ראה כבוד השופט לויט לנכון - ובצדק כך ראה - לבטל את הישיבה שהועיד ליום 6.5.99; ואין לי אלא לקוות כי בעקבות החלטתי זו יעשה כבוד השופט לויט כמיטבו לזרז את ההליכים.
סוף דבר: אני מחליט לדחות את בקשת העותרים למתן צו ביניים. הדרך סלולה היא, איפוא, לפני עיריית טייבה להמשיך בהליכים לפני בית-המשפט המחוזי. להסרת ספיקות אוסיף ואומר כי בית-המשפט המחוזי מוסמך ורשאי להידרש לנושא הצו שהוציא שר המשפטים, וכל טענה שניתן להעלותה בבית-המשפט הגבוה לצדק כנגד תוקפו של הצו ניתן להעלותה בבית-המשפט המחוזי אף-הוא. אם אמנם תעלה טענה שעניינה תוקפו החוקי של צו שר המשפטים, יוכל בית-המשפט המחוזי לדון בה, כמובן, כטענת-סף - על-פי טיבה טענה זו אכן טענת-סף היא - ולמותר לומר כי אם תידחה הטענה יוכלו העותרים להפנות את טיעוניהם לבית-המשפט העליון בסדר ההליכים המקובל.
אשר לעתירה שהחלטה זו ניתנת במסגרתה: בשים לב להחלטתי זו תיקבע שמיעתה של העתירה בסדר הדברים הרגיל אלא אם כן ייקבע אחרת.
היום, כ"ג באייר התשנ"ט (9.5.99)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99026720. G05