פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
2690/00
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותר
:
עופר ארד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
עתירה
לקיום דיון נוסף בפסק דינו
של
בית המשפט העליון, בע"פ 2243/98,
וע"פ
1986/98 מיום 28.3.99 שניתן
על-ידי
כבוד השופטים: י' קדמי, ד' דורנר,
מ'
אילן
העותר: בעצמו
ה ח ל ט ה
עתירה לקיום דיון נוסף בצדקת הרשעתו של העותר בעבירות מירמה, ניסיון למירמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
2.העותר הועמד לדין, בבית המשפט המחוזי, ביחד עם אחד אלכסנדר רומנובסקי, בשל חמש פרשיות של קבלת כספים במירמה ופרשה אחת של ניסיון לקבלת כספים במירמה. על-פי הנטען, הניעו העותר ורומנובסקי את קורבנותיהם למכור באמצעותם את דירותיהם ולמסור לידם את תמורת המכר, אותה הבטיחו להשקיע, באמצעות אחיו של רומנובסקי, בעיסקה רווחית בקנדה. בפועל, שילשלו העותר ורומנובסקי לכיסם את תמורתן של חמש דירות. ניסיונם להפיל בפח גם את בעלי הדירה השישית, לא צלח. בסיומה של פרשת הראיות הורשעו השניים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הם ערערו על הרשעתם, אך ערעורם נדחה.
3.במשפטו לא הכחיש העותר, כי אמנם פעל כלפי המתלוננים ככל שהללו ייחסו לו. עם זאת טען, כי עשה כן בתום לב ותוך אמונה כי רומנובסקי אכן מתכוון להשקיע את הכספים, באמצעות אחיו, בקנדה. לפיכך, טען, לא נתקיים במעשיו יסוד המירמה העומד בבסיס האישום. בית המשפט המחוזי דחה גירסה זו ובית המשפט העליון לא מצא בה כל ממש.
4.בעתירתו לקיום דיון נוסף טוען העותר, כי לתמיכת גירסתו האמורה נזקק לעדויות אשתו ואחיו של רומנובסקי. אלא שבשל האשמתו בצוותא חדא עם רומנובסקי, לא זומנו עדים אלה על-ידי התביעה, ואילו בקשתו לזמנם כעדים מטעמו סורבה, הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית המשפט העליון.
5.העתירה אינה מגלה עילה לקיום דיון נוסף. דחיית ערעורם של העותר ורומנובסקי התבססה על שיכנועו של בית המשפט בקיום ראיות ממשיות למסקנת בית המשפט המחוזי כי השניים חברו יחד לביצוע העבירות וביצעו אותן יחדיו. כדברי השופט קדמי בפסק הדין שלערעור:
"בית משפט קמא סקר בצורה יסודית ובקפידה רבה את התנהגותו של כל אחד מהמערערים בכל אחת מן הפרשיות שיוחסו להם בכתב האישום; והמסקנה העומדת בבסיס ההרשעה, לפיה השניים חברו יחד למעשי המירמה בהם הורשעו ובצעו אותם בצוותא חדא - כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו כ'מיטב יכולתו' - עולה כפורחת מן הראיות שנפרשו בפני בית המשפט".
ובהתייחסו לגירסת העותר, הוסיף השופט קדמי וקבע:
"המאמץ שעשה ב"כ של ארד להראות לנו, כי מן הראוי להנות את שולחו מן הספק לפחות, שמא רומנובסקי ואחיו - היושב אכן בקנדה - הם היוזמים והאחראים למעשי המרמה, נדון לכשלון לנוכח משקלה של התשתית הראייתית העומדת בבסיס הרשעתו. לא זו בלבד, שאין לטענתו האמורה של ב"כ של ארד תשתית כלשהי בחומר הראיות; הינה מתחייבת מחומר זה מסקנה חד משמעית, ש'שירבובו' של אחיו של רומנובסקי לענין זה, אינו אלא מעשה של אחיזת עיניים בו נקט ארד על מנת להונות את קרבנותיו".
מטעמי בית המשפט העליון לדחיית ערעורו של העותר עולה, כי ענייננו בהרשעה שעוגנה היטב בראיות שהובאו לביסוס אשמתו של העותר ובמימצאים שנקבעו לחובתו על-ידי בית המשפט המחוזי. דיון נוסף איננו בגדר ערעור נוסף. פסק-דינו של בית המשפט העליון אינו מעורר כל שאלה משפטית שראוי לשוב ולדון בה בדיון נוסף.
6.העתירה נדחית.
ניתנה היום, יא' בניסן תש"ס (16.4.2000).
ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00026900.
F02