בג"ץ 2712/10 הנאא יזיה נ. שר הפנים

השופט

י' דנציגר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו הינה כי יינתן לעותר 2, תושב האזור ובעלה של העותרת 1, מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. עוד מבוקש כי יוענק לו היתר כניסה לישראל לצרכי עבודה.

2.

העותרת 1 הינה תושבת קבע בישראל ואשתו של העותר 2, יליד שנת 1983. העותרת 1 נמצאת בהריון ועל פי הנטען מצבה הבריאותי קשה.

3.

העותרים טוענים כי פנו למשיבים בבקשה לאיחוד משפחות אך טרם התקבלה התייחסות המשיבים. לטענת העותרים התנהלות המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני וכי אי מתן החלטה תוביל לפגיעה בזכותם לחיי משפחה ול"קריעת המשפחה ואילוץ העותר להתגורר מחוץ לישראל רחוק מילדיו הקטינים". כן נטען, כי עיכוב במתן היתר לשהייה בישראל לעותר 2 פוגעת בעיקרי הצדק הטבעי.

4.

המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. בהתייחס לטענת העותרים לפיה יש להעניק לעותר 2 מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, נטען כי העתירה מוקדמת. על פי הנטען, בקשה מטעם העותר 2 הוגשה לוועדה המקצועית ההומניטארית שהוקמה לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן:

הוראת השעה ) רק בחודש מרץ 2010. לפיכך, נטען כי העותר 2 לא נתן לרשות המוסמכת שהות מספקת כדי שתבחן את בקשתו.

5.

אשר לבקשת העותר 2 כי יוענק לו היתר כניסה לישראל לצרכי עבודה, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. על פי הנטען, לא הוגשה כל בקשה מטעם העותר 2 וממילא לא התקבלה כל החלטה אותה ניתן לתקוף בגדר העתירה הנוכחית. עוד נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

6.

בשולי הדברים מציינים המשיבים כי נוכח טענתו של העותר 2 בדבר מצבה הבריאותי של העותרת 1, יש באפשרותו, ככל שימצא לנכון, לפנות בבקשה מתאימה לצורך התרת כניסתו לישראל מטעמים אלו.

7.

דינה של עתירת העותר 2 לקבלת מעמד בישראל מכוח סעיף 3א1 להוראת השעה, להימחק על הסף. אכן מהעתירה והתגובה עולה כי העותר 2 אינו עולה בגדר החריגים הקבועים בהוראת השעה נוכח גילו הצעיר (ראו: סעיף 3 להוראת השעה), ומכאן שהסמכות לדון בעתירה לפי סעיף 3א1 נתונה לבית משפט זה (ראו: פריט 12(3) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000) ואולם, כפי שבצדק טוענים המשיבים, עתירתו של העותר 2 במקרה דנן הינה מוקדמת. סעיף 3א1(ד) קובע: "שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה, לפי הענין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים; החלטת השר תהיה מנומקת". מכאן ולנוכח העובדה שבקשתו של העותר 2 הוגשה במרץ 2010 (והעתירה הוגשה ביום 11.4.2010) טרם חלף הזמן למתן החלטה בעניינו של העותר 2 ולכן אין מקום כי בית משפט זה יידרש לסוגיה בטרם ניתנה החלטת המשיבים [ראו: בג"ץ 9568/09 ג'ברה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 11.1.2010)]. כמובן שלאחר מתן החלטה בעניינו של העותר 2 יוכלו העותרים לנקוט בכל צעד שימצאו לנכון.

8.

גם דין עתירתו של העותר 2 לקבלת היתר כניסה לישראל לצרכי עבודה, להימחק על הסף נוכח אי מיצוי הליכים על ידי העותר 2. מהעתירה והתגובה עולה

כי העותר 2 לא פנה בבקשה מתאימה, בהתאם לנהלים, לצורך קבלת היתר כניסה לישראל לצורכי עבודה. כל שצורף לעתירה הינו פנייה ללשכת היועץ המשפטי באיו"ש והתשובה שנשלחה לעותר 2, בה הובהר לו מהם הנהלים שיש לנקוט לצורך הגשת בקשה. העותר 2 לא ציין בבקשתו כי לאחר קבלת תשובת לשכת היועץ המשפטי באיו"ש הוא פנה בבקשה מתאימה וממילא לא ציין מה היתה ההחלטה באותה בקשה. הלכה היא כי מיצוי הליכים בפני הרשות המוסמכת הינו תנאי סף להיזקקות בית משפט זה לעתירות נגד הרשויות המוסמכות [השוו: בג"ץ 1496/04 שיין נ' המשרד לבטחון פנים (לא פורסם, 2.5.2004)].

9.

למעלה מן הצורך אעיר כי דין עתירתו של העותר 2 לקבלת היתר כניסה לישראל לצורכי עבודה להימחק על הסף גם בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים [ראו בעניין זה: בג"ץ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)]. כידוע, מקום בו קיים לעותר סעד חלופי ראוי ויעיל לא יזקק בית משפט זה לעתירה (ראו: בג"ץ 8239/09 סרחאן נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

(לא פורסם, 18.1.2010) בפסקה 3).

10.

בטרם אסיים, אבקש להעיר כי המשיבים ציינו בתגובתם כי ככל שלעותר 2 טענות לגבי מצבה הבריאותי של אשתו, העותרת 1, יש באפשרותו לפנות בבקשה מתאימה לצורך התרת כניסתו לישראל מטעמים אלו. לפיכך, ככל שהעותר 2 ימצא לנכון להגיש בקשה בעניין, חזקה על המשיבים כי יבחנו אותה ואת נסיבותיה.

11.

סוף דבר: דין העתירה להימחק על הסף. אין צו להוצאות.