בג"ץ 2744/02 מקמילן יעקב נ. מקמילן דניאל

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר ניתן בערעור.

פסק דין בית המשפט המחוזי התקבל אצל באת כוחו של המבקש ביום 19.2.02. מכך עולה, כי המועד להגשת בקשת רשות לערער חלף ביום 21.3.02. בקשת הארכה שבפניי הוגשה ביום 27.3.02, היינו - באיחור של ימים אחדים. לטענת המבקש, יש מקום להאריך את המועד כמבוקש נוכח בעיות בריאות מהן הוא סובל, אשר החמירו בחודש מרץ 2002. המבקש מציין בעיות נשימה אשר לא אפשרו לו להתרכז, לתפקד ולהכין ביחד עם באת כוחו את בקשת הרשות לערער.

המועד להגשת בקשת רשות לערער קבוע בחיקוק. בשל כך, טעונה בקשתו של המבקש הוכחתו של "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). סיבות בריאות יכולות, בנסיבות מסויימות, להוות טעם מיוחד למתן ארכה. לעניין זה צויין, כי "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 895 – 896; ראו גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רנה רוזנבלום,

דינים עליון נה 702). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה, כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד".

נראה לי, כי הבקשה שבפניי אינה עומדת באמות מידה אלה. מן החומר שצורף לתצהירו של המבקש עולה, כי הבעיות מהן הוא סובל קשורות למצב אלרגי ממנו הוא סובל, ואשר היה פעיל במהלך חודש מרץ 2002. דא עקא, החומר שצורף הינו כללי וערטילאי באופיו. אין בו כל תיעוד על תלונות ספציפיות של המבקש, בזמן אמת. אין בו כל התייחסות קונקרטית לחומרת מצבו של המבקש בתקופה הנדונה. אף אין בו כל התייחסות לשאלה אם היה מנוע, מסיבות בריאות, לעבוד באותה תקופה. אין בו כל התייחסות להגדרת התקופה המדוייקת (ימים, שבועות) בה סבל המבקש, בפועל, מן המצב הנטען. בנסיבות אלה, אין בנספח הראשון המצורף לבקשה כדי להוות ראייה מספקת למתן הארכה.

אותם הדברים אמורים במסמכים הרפואיים הנוספים שצורפו. המדובר במסמכים המתוארכים ליום 25.3.02 – היינו, אחרי חלוף המועד להגשת בקשת הרשות לערער. אכן, נאמר בהם כי המבקש מתלונן על כאב אזנים מזה שלושה שבועות. דא עקא, אין כל תיעוד מזמן אמת על המחושים הנטענים, או על האפקט שלהם על יכולתו של המבקש לעבוד, או לסייע לבאת כוחו בהכנת בקשת הרשות לערער.

אוסיף עוד, כי לא ניתן בבקשה שבפניי כל הסבר מדוע לא הוגשה, לכל הפחות, בקשת ארכה מבעוד מועד, באופן שאף היה מעמיד את המשיב על הכוונה לנקוט בהליכים בבית משפט זה לפני שגיבש ציפיה לכך שלא יוטרד עוד בהליכים. אכן, אפילו לגירסת המבקש אין מדובר במצב פתאומי או בלתי צפוי, אשר מנע פנייה לבית המשפט במועד. אף מבחינה זו, איני סבור כי הונחה בפניי תשתית מספקת, המאפשרת להעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.