בג"ץ 2748/07 פלוני נ. משרד הביטחון

השופטת א' חיות:

1.

העותר, תושב האזור, מרצה עונש מאסר בכלא אשמורת מאז שנת 1991. בעבר עמד העותר בקשר עם שירות הביטחון הכללי ועקב כך הוכר כזכאי לשיקום, אך הקשר עימו נותק בחודש דצמבר 1991 לאחר שנעצר בחשד לעבירות אינוס בהן גם הורשע. נוכח מעורבותו המתמשכת של העותר בפלילים החליטה בשנת 2003 הוועדה לביטול זכאות לשיקום הפועלת במינהלה הביטחונית לסיוע על הפסקת הטיפול השיקומי בעותר, והחלטתה אושרה על ידי ראש שירות הביטחון הכללי. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב להכיר בו כסייען הזכאי לשיקום וכי יותר לו להתגורר בשטח ישראל לאחר שחרורו (המינהלי) מן הכלא הצפוי ביום 17.4.2008. לטענתו אם ישוב להתגורר באזור תהא סכנה ממשית לחייו.

2.

עמדת המשיב היא כי בדומה לשלוש עתירות קודמות שהגיש העותר גם עתירה זו דינה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת (ראו: בג"ץ 4738/99; בג"ץ 9725/02; בג"ץ 5295/03). לטענת המשיב, הסכנה הנטענת לחייו של העותר באזור ראוי לה שתתברר על ידי ועדת המאוימים בסמוך למועד שחרורו מן המאסר, על מנת שניתן יהיה לבוחנה על בסיס נתונים עדכניים ככל האפשר. המשיב מוסיף ומציין בהקשר זה כי לצורך כך יערך לעותר בחודש ינואר 2008 ראיון והטענות שיועלו על ידו יועברו להמשך טיפול אל הוועדה. בכל הנוגע לביטול זכאותו של העותר לשיקום טוען המשיב כי העותר רשאי להגיש ערעור על החלטה זו לנציב קבילות סייענים וכי כל עוד לא עשה כן לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו. נוכח האמור בתגובת המשיב התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו והוא השיב על כך בחיוב, בצרפו מכתבים שכתב לוועדת המאוימים ולנציב קבילות סייענים לאחר הגשת העתירה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. טענת העותר באשר לסכנה הנשקפת לחייו אם ישוחרר לאזור צפויה להיבחן על ידי ועדת המאוימים סמוך לפני מועד שחרורו מן המאסר ומשטרם נתקבלה החלטת הוועדה בעניין זה אין מקום שנידרש לה (ראו: בג"ץ 7768/99 איברהים נ' שירות הביטחון הכללי (לא פורסם, 14.2.2000); בג"ץ 8259/04 אבו זינה נ' משרד הביטחון (לא פורסם, 20.3.2005)). העתירה ככל שהיא נוגעת לשאלת זכאותו של העותר לשיקום אף היא מוקדמת מדי שכן טענותיו בעניין זה דינן להתברר על ידי נציב קבילות סייענים ומן החומר שהוצג בפנינו לא הוברר האם נתקבלה החלטתו של הנציב בנדון. למותר לציין כי עם קבלת ההחלטות בעניינו, כאמור, פתוחה בפני העותר הדרך לתקוף אותן בעתירה מתאימה, ככל שיחפוץ בכך.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.