פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8259/04
בג"ץ 1542/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
העותר:
סאמר אבו זינה
נ ג ד
המשיב:
משרד הבטחון
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בשם המשיב:
בעצמו
עו"ד רננה קידר
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1.העותר הוא תושב שטחים, המרצה עונש מאסר בכלא הישראלי בגין עבירות סמים. עניינן של העתירות מיום 14.09.04 (בג"צ 8259/04) ומיום 14.02.05 (בג"צ 1542/05) לקבלת תעודת זהות ישראלית, שתאפשר לעותר שהייה ועבודה בתחומי ישראל. זאת, בשל חשש העותר לחייו על רקע קיום חשדות במקום מגוריו בשטחים כי שיתף פעולה עם רשויות הבטחון הישראליות.
2.ביום 30.03.02 איתרה משטרת ישראל את העותר, אשר שהייתו בארץ היתה בלתי חוקית. לטענתו, הוא נמלט מכלא שכם במהלך מבצע "חומת מגן", שם הוחזק על ידי הרשות הפלסטינית על רקע חשדות שיתוף פעולה עם כוחות הבטחון הישראלים, והמתין לביצוע גזר דין מוות. עקב טענות העותר, הועבר עניינו לטיפול ועדת המאוימים של מפקדת תיאום פעולות צה"ל בשטחים (להלן: ועדת המאוימים), אשר העניקה לעותר היתרי שהייה זמניים עד למתן החלטתה בעניין. היתרים אלו איפשרו את שהיית העותר בתחומי ישראל למן יום 31.03.02 ועד ליום 01.05.03. ההיתרים הוארכו, כך נראה, עד ליום 23.07.04.
3.החל מיום 09.06.04 הוחזק העותר במעצר בישראל על רקע חשדות למעורבותו בעבירות סמים. הוא הורשע בעבירות אלה, וביום 10.08.04 החל את ריצוי מאסרו בבית הסוהר אשמורת, בגין ביצוע עבירות של סחר, יבוא ויצוא סמים, ואחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. העותר צפוי להשתחרר ממאסרו ביום 27.08.06.
4.בעתירות טוען העותר כי חייו יעמדו בסכנה ממשית, באם ישתחרר ללא תעודת זהות ישראלית והטיפול בעניינו יידחה. המשיב טוען מנגד, כי דינו של ענין זה להתברר בועדת המאוימים, סמוך למועד שחרורו. לטענת המשיב, אף עומדת לרשות העותר האפשרות לפנות למנהלת השיקום לסייענים הפועלת במסגרת שירות הבטחון הכללי (להלן: מנהלת השיקום) המוסמכת לבחון זכאות לטיפול שיקומי. העותר, כך נטען, פנה אל מנהלת השיקום אך לצורך הכרה בו כמסייע לכוחות בטחון, פנייה אשר נדחתה משום שנגדה במהותה את המדיניות הנהוגה בשירות הבטחון הכללי בעניינים מסוג זה.
5.דין העתירות להידחות על הסף. הלכה היא כי טרם פנייה לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק, יש למצות את ההליכים המנהליים העומדים לרשות העותר. כך נפסק בשורה ארוכה של מקרים (בג"צ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל ; בג"צ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה , בג"צ 4793/95 ששון נ' ראש הממשלה ושר הבטחון ). עוד מקובל הוא מימים ימימה כי בהעדר מיצוי הליכים יש לדחות את העתירה על הסף (בג"צ 2101/03 עבד אלפתאח עזאם נ' שר הפנים ). העותר, כאמור, יכול לפנות עובר למועד שחרורו אל ועדת המאוימים ובנוסף או לחילופין אל מנהלת השיקום. עם זאת, אין בהחלטה זו כדי לחסום את דרכו של העותר מפנייה נוספת לבית משפט זה, אם ימצא זאת לנכון, לאחר שימצה את ההליכים האמורים.
ניתן
היום, ט' באדר ב' תשס"ה (20.3.05).
ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ש
ו פ ט ת