בג"ץ 2101/03 עבד אלפתאח עאזם נ. שר הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותרים מבקשים סעד כנגד שר הפנים שעיקרו ליתן אישור לעותרת 2 לשהות שהיית קבע בישראל או ליתן לה אזרחות וליתן טעם מדוע לא יבטל את החלטתו שלא לטפל בבקשות התאזרחות של בני זוג מקום שאחד מבני הזוג הינו תושב הרשות הפלסטינית. במקרה זה מדובר בבני זוג שהאחד הוא אזרח ישראלי ואילו אשתו תושבת הרשות הפלשתינאית. בני הזוג נישאו ב-9.2.02 ומתגוררים בטייבה, ומבקשים להתחיל בתהליך התאזרחותה של האשה בישראל.

2.כלל הוא כי בטרם פניה לבית המשפט הגבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים המוקדמים בעניינו בפני הרשות המוסמכת. בטרם עשה כן, לא יזקק בית משפט זה, דרך כלל, לעניינו.

בעתירה זו אמנם נאמר כי העותרים פנו למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות, אולם לא צויינו כל מועדים ופרטים אחרים המעידים על פנייה כזו. מתשובת המשיב אף עולה כי אין במשרד הפנים כל תיעוד המעיד על קיומה של בקשה כלשהי מטעמם של העותרים, וממילא לא ניתנה כל החלטה על ידי הרשות המוסמכת בעניינם.

נוכח עובדות אלה, דין העתירה להידחות על הסף. אין בכך כדי לחסום את דרכם של העותרים מפנייה נוספת לבית משפט זה, אם יראו לנכון לעשות כן, לאחר שימצו את ההליכים המוקדמים לטיפול בבקשתם בפני הרשות המוסמכת.

העתירה נדחית, איפוא, על הסף.