בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי סרגיי נ. מדינת ישראל-משרד הפנים

מבוא

1.עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים כי המשיב ישנה את רישום הלאום המופיע בתעודת הזהות של עותר 1 מ-"רוסי" ל-"יהודי". לטענת עותר 1, בעוד שאביו הוא בעל לאום "גרוזיני", אמו, עותרת 2, היא יהודיה, וחרף זאת נרשם עותר 1 על ידי המשיב בסעיף הלאום כ"רוסי".

עמדת המשיב

2.לטענת המשיב, דין העתירה להידחות, הן על הסף והן לגופה. על הסף , הואיל והעותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם, ולא פנו למשיב בטרם הגישו עתירתם לבית משפט זה. לגופה , מאחר והעותר 1 לא הציג בפני המשיב "תעודה ציבורית", כדרישת סעיף 19ד' לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה1965-.

בתאריך ל' בסיון תשס"ב (10.6.02), התבקש העותר להשיב על תגובת המשיב בסוגיית אי-מיצוי ההליכים, וכשעשה זאת התברר כי אין בידו להצביע על פנייה מוקדמת למשיב, ותשובתו היתה למעשה חזרה כללית על נימוקי העתירה.

דיון

3.דין העתירה להידחות על הסף מאותו טעם של אי-מיצוי ההליכים. הלכה היא שעל העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית, ורק אם זו תדחה אותו, הוא יוכל לנסות למצוא תרופה לסוגיה עליה הוא מלין על ידי פנייה לבית משפט זה, ובלבד שתהיה בידו עילה ראויה (ראו בג"ץ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 94(2), 1823; בג"ץ 4793/95 ששון נ' ראש הממשלה ושר הביטחון ואח' תק-על 95(2), 917). עם זאת, דין העתירה להידחות גם לגופה, הואיל ובקשה לשינוי הרישום של אדם במרשם האוכלוסין, וכפועל יוצא מכך גם בתעודת הזהות שלו, צריכה להיעשות בדרך הקבועה בסעיף 19ד' לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה1965-, לאמור:

"... לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון".

העותר לא צירף לעתירתו "תעודה ציבורית" כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי רישום הלאום היה שגוי ולפיכך מחייב תיקון. בפני העותר היתה פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שזה יצהיר על יהדותו, אך גם מכך נמנע, ומכאן התוצאה שדין העתירה להידחות, וכך אנו עושים.