בג"ץ 380/07 דאוד בשאראת נ. משטרת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשה למתן צו על תנאי שיורה למשיבה לנמק מדוע לא תיתן לעותרים אישורי עבודה בישראל.

2.

העותרים הינם תושבי הרשות הפלשתינית המבקשים לעבוד לפרנסתם בישראל. בעתירתם מציינים העותרים כי העותר 1 הינו בן 48, נשוי ואב לשמונה ילדים, והוא מומחה לזיפות ואיטום גגות, וכי העותר 2 הינו בן 31, נשוי ואב לשתי בנות. העותרים טוענים כי בעבר ניתנו להם היתרי כניסה לישראל, לצורכי עבודה, אך משביקשו לחדש היתרים אלו, סירבה משטרת ישראל לעשות כן. כל זאת, לטענתם, אף על פי שהם ללא עבר פלילי וללא עבר ביטחוני.

3.

מנגד, טוענת המשיבה, כי על פי רישומיה, העותרים כלל לא פנו למנהלת תיאום קישור (מת"ק) בבקשה כי תותר כניסתם לישראל לצורכי עבודה, ולכן על העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. המשיבה מציינת גם כי לעת הזו אין מניעות משטרתית או ביטחונית בעניינם של העותרים, וככל שתוגשנה בקשות להעסקתם על ידי מעסיקים פוטנציאליים, הן תישקלנה על ידה בחיוב.

4.

דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. כלל בסיסי וידוע הוא כי לפני שיפנה עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המינהליים העומדים לרשותו ולהפנות אל הרשות המוסמכת את בקשתו לסעד הנדרש על ידו (בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי סרגיי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , תק-על 2002(2), 986;

בג"ץ 10298/06 חאלד יאסין נ'

מנהלת התאום והקישור האזרחית איו"ש (לא פורסם); בג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר , תק-על 2005(4), 540).

5.

בעתירתם אמנם טענו העותרים כי פנו למשטרת ישראל בבקשה לחידוש אישורי העבודה בישראל שהיו להם, אולם הם לא ציינו פרטים נוספים המעידים על פנייה כזו, בין לענין מועד פנייתם או מועד קבלת תשובת המשטרה, ולא צירפו מסמך כלשהו המעיד על כך. על פי תשובת המשיבה, גם ברישומיה שלה אין כל עדות לפניית העותרים. לא רק זאת אלא שהמשיבה מוסיפה ומציינת כי בקשות להעסקתם של העותרים בישראל, ככל שתוגשנה על ידי מעסיקים פוטנציאלים, תישקלנה בחיוב, וזאת כיוון שלעת זו, לא התגלתה מניעות משטרתית או ביטחונית בעניינם של העותרים.

בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים.