בג"ץ 3469/09 חזקיהו טמסה ואח' נ. השרה לקליטת עליה - ח"כ סופה לנדבר

הנשיאה ד' ביניש:

1.

העתירה שלפנינו הוגשה בשמם של 84 עותרים שהינם אזרחי ישראל שעלו מאתיופיה, המבקשים במסגרתה כי יוכרו כאסירי ציון, בהתאם לחוק תגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם, תשנ"ב – 1992 (להלן: חוק אסירי ציון או החוק ). כיום לפנינו 83 עותרים אשר טענתם המרכזית – שנטענה בכוללניות ובלא תימוכין מספקים - הינה כי הפרשנות שמעניקים המשיבים למונח "פעילות ציונית" שבחוק הינה בלתי סבירה, מפלה את העותרים ביחס לאסירי ציון יוצאי מדינות אחרות, שרירותית ונגועה בשיקולים זרים.

2.

המסגרת המשפטית הצריכה לענייננו מצויה בהוראות חוק אסירי ציון, ותחילתה בסעיף 1 לחוק המגדיר מיהו אשר זכאי להיות מוכר כאסיר ציון:

"'אסיר ציון' – כל אחד מאלה:

(1)

מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בגלל פעילותו הציונית בארץ שבה פעילות זאת היתה אסורה, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;

(2)

מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בארץ אויב בגלל יהדותו או בגלל יחסי האיבה של אותה ארץ כלפי ישראל, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;

(3)

מי שנמצא במאסר, במעצר או בהגליה בשל סיבה מהסיבות האמורות בפסקאות (1) ו-(2), או שהוא נאסר, נעצר או הוגלה כאמור ונעלמו עקבותיו וחלפו ששה חדשים מיום מעצרו, והכל אם חוק השבות, תש"י-1950, היה חל עליו;

(תיקון

תשנ

(4)

מי שהיה תושב ארץ ישראל לפני הקמת המדינה, ובשל פעילותו למען הקמת המדינה היה במאסר או שהיה שישה חודשים לפחות במעצר או בהגליה, והכל אם הוא אזרח ישראלי ותושב ישראל;".

בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק, הכרה באדם כאסיר ציון תעשה על-ידי הרשות המוסמכת לכך, הלא היא הרשות לאסירי ציון , כדלקמן:

הרשות

"2.

(א) השר לקליטת העליה, בהתייעצות עם השר, ימנה רשות, שבסמכותה להכיר באדם כאסיר ציון או כהרוג מלכות (להלן – הכרה); הודעה על הרכב הרשות ומענה תפורסם ברשומות".

החוק אף מסדיר מנגנון של ועדת ערר על החלטות הרשות לאסירי ציון, אליה רשאי לפנות מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה כאמור, כמפורט בסעיף 4 לחוק אסירי ציון, הקובע כדלקמן:

ועדת ערר

"4.

(א) הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרשות, וכן מי שהשר לקליטת העליה הסמיכו לכך, רשאי לערור על ההחלטה, תוך 90 ימים מהיום שנמסרה לו הודעה עליה, לפני ועדת ערר שימנה השר לקליטת העליה בהתייעצות עם השר; הודעה על הרכב הועדה ומענה תפורסם ברשומות.

(ב) ועדת הערר תהיה של שלושה:

(1) מי שכשיר להיות שופט בית משפט מחוזי – יושב ראש;

(2) מי שבקי בפעילות הציונית בארצות חוץ;

(3) נציג השר לקליטת העליה".

כן קובע סעיף 24 לחוק אסירי ציון כי:

בית

"24.

לבית דין אזורי, כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה לפי חוק זה".

3.

עינינו הרואות כי חוק אסירי ציון מסדיר את דרך הטיפול בבקשתו של פלוני כי יוכר כאסיר ציון – החל מפניה לרשות לאסירי ציון, דרך פניה לועדת הערר, ועד הגשת תובענה לפי החוק לבית הדין האזורי לעבודה. עוד ברור ממכלול הסעיפים האמורים כי ההחלטה להכיר בפלוני כאסיר ציון הינה במהותה החלטה אינדיבידואלית המתקבלת אגב בחינה פרטנית וממוקדת של נסיבות עניינו. ממילא ברור כי בחינה שיפוטית של החלטה כאמור מחייבת אף היא בדיקה אינדיבידואלית של נסיבות העניין הפרטניות.

האופן בו הוגשה עתירה זו אינו מאפשר לעשות כן.

לא בכדי קבע בית משפט זה פעמים רבות בעבר כי ככלל אין לצרף עותרים שונים שעניינם נפרד לעתירה אחת – גם אם בקשותיהם בעלות אופי דומה. הדבר נובע, בין היתר, מכך שצירוף כאמור עלול לסרבל ולהאריך שלא לצורך את הדיון בעניינם של כלל העותרים ומכאן כי הוא אינו רצוי. לפיכך, נקבע בעבר כי די בצירוף כאמור כדי להביא לדחייתה של עתירה על הסף, תוך שמירת זכותם של העותרים להגיש עתירות נפרדות מטעמם (ראו: בג"ץ 2336/05 חליפה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 17.11.2005) ; בג"ץ 6432/01 חסאן נ' הממונה על מחלקת אשרות במינהל האוכלוסין (טרם פורסם, 30.9.2001) ; בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (טרם פורסם, 2.6.2002);

בג"ץ 4882/03 ג'בארין נ' שר הפנים

(טרם פורסם, 2.6.2003)).

דברים אלו יפים אף לנסיבות העניין שלפנינו, בהתחשב בכך שהעתירה מעלה את עניינם של 83 עותרים שונים, שגם אם חלק מן הנסיבות המאפיינות את עניינם דומות, הרי שבחינתם הפרטנית עשויה להיות שונה, וממילא כך גם ההכרעה ביחס לכל אחד מהם ונימוקיה.

לפיכך, אנו סבורים כי צודקים המשיבים בטענתם לפיה דין עתירה זו, במתכונתה הנוכחית, להדחות על הסף.

4.

דברים אלו מקבלים אף משנה תוקף בנסיבות העניין שלפנינו, נוכח ההסדרים הקבועים בחוק בעניין בקשות להכרה כאסירי ציון והסטטוס השונה של בקשות העותרים בעתירה שלפנינו. כפי שפורט בתגובת המשיבים, מבין 84 העותרים בשמם הוגשה העתירה, 18 בלבד פנו אי-פעם לרשות אסירי ציון בבקשה להכרה כאסירי ציון. מתוך 18 אלו, אך שבעה פנו לוועדת הערר הקבועה בסעיף 4 לחוק. בנסיבות אלו, ברי כי עתירתם של רבים מן העותרים לוקה באי-מיצוי הליכים – בין אם בהעדר פנייה ראשונית לרשות המוסמכת ובין אם בהעדר פנייה לועדת הערר על החלטות הרשות בהתאם להוראות הדין, ואף בשל כך אין מקום כי בית משפט זה יידרש בעת הזאת לעניינם ויש לדחות את עתירתם על הסף (ראו: בג"ץ 9600/07 מוחמד אבו כמאל נ' מפקד כוחות הביטחון באיו"ש (טרם פורסם, 19.6.2008) ; בג"ץ 380/07 דאוד בשאראת נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, 18.4.2007)).

כמו כן, נראה כי נכון לעת הזאת אף אין מקום לדון בעניינם של שבעת העותרים הנותרים שעניינם נדון על-ידי ועדת הערר, וזאת נוכח הוראות סעיף 24 לחוק, מהן עולה כי לעותרים אלה עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין האזורי לעבודה. בהקשר זה האחרון ציינו המשיבים בפנינו כי משרד הקליטה החליט לפעול לתיקון החוק באופן שתוענק זכות ערעור מפורשת על החלטות וועדת הערר וכן תובהר מפורשות הערכאה המוסמכת לדון בערעור זה. כן מסרו המשיבים כי היום מוגשות עתירות מסוג זה הן לבית המשפט הגבוה לצדק והן לבתי הדין לעבודה. מכל מקום, על פי המצב המשפטי לעת הזו נראה לנו כי בפני העותרים שפנייתם נדונה ונדחתה על-ידי ועדת הערר פתוחה הדרך לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, ולפיכך, ובהתאם להלכה הנוהגת בכגון דא, כאשר לעותרים יש סעד חלופי אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעניינם (וראו, למשל, בג"ץ 2499/08 גל פורטמן נ' משרד התחבורה

(טרם פורסם, 24.6.2008) ; בג"ץ 7638/07 ישי בסון נ' שר ה בטחון (טרם פורסם, 15.4.2008)).

5.

נוכח האמור לא ראינו להיזקק לטענות נוספות שהעלו המשיבות ובהן הטענה כי העתירה יוצרת תמונה מסולפת וחסרת בסיס כאילו ננקטת מדיניות מפלה בעניין ההכרה ביוצאי אתיופיה כאסירי ציון.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. בנסיבות העניין, לא יעשה צו להוצאות.

ה נ ש י א ה

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש.