בג"ץ 2499/08 גל פורטמן נ. שר התחבורה

השופטת מ' נאור :

1.

העותר, שהוא כאמור בעתירתו נפגע תאונת דרכים, מבקש שורה של צווים על תנאי המכוונים לשר התחבורה, שתכליתם להפסיק את כל המבחנים המעשיים שעורך המשיב 2 לצורך מתן היתרים להדרכת נהיגה במלגזה. העותר טוען כי כל ההיתרים שניתנו בעקבות מבחנים שערך המשיב 2 ניתנו בחוסר סמכות, כיוון שהמשיב 2 עצמו אינו עומד בתנאי הכשירות הנדרשים לכך בתקנה 39א(ח) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לצורך מילוי תפקידו במסגרת הסמכת מדריכי מלגזות. העותר ביקש, בין יתר הצווים, לקבוע כי "כל המבחנים המעשיים וההיתרים אשר ניתנו על ידי המשיב 2 בטלים ומבוטלים" וכן שנורה לשר התחבורה לנקוט צעדים משמעתיים נגד המשיב 2. העותר פנה בעניין נשוא העתירה

לשר התחבורה. לשכת היועצת המשפטית של משרד התחבורה השיבה לב"כ העותר ביום 18.2.2008 כי "אין כל צורך בהסמכה כבוחן לפי פקודת התעבורה כדי להדריך ולאשר את המדריכים למפעילי המלגזות או את מפעילי המלגזות עצמם, וגם מן הטעם הזה לא נפל כל פגם משפטי בעבודתו המקצועית המסורה של מר אפנג'ר".

2.

בתגובה לעתירה ביקשה המדינה לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים, לפי פרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, כיוון שההחלטה בעניין אופי ההסמכה של מדריכי מלגזות היא החלטה של רשות הרישוי לפי תקנות התעבורה , שהותקנו מכוח פקודת התעבורה. בכל הנוגע לסעד המבוקש בעניין הדין המשמעתי, ציינה המדינה כי הגורם בעל הסמכות לצורך העמדה לדין משמעתי של עובד מדינה הוא נציבות שירות המדינה, וזו לא צורפה כמשיבה לעתירה. לגוף העניין טענה המדינה כי אין בעתירה כל ממש ודינה להידחות גם בהיעדר עילה. לעניין זה פירטה המדינה את עמדתה, אך מטעמים שיובהרו להלן לא ארחיב בעניין זה.

3.

לעותר ניתנה רשות להגיב לתגובת המדינה. במסגרת תגובתו ביקש העותר להתיר לו לצרף את נציבות שירות המדינה כמשיבה נוספת. אשר לשאלת הסעד החלופי, ביקש העותר לקיים את הדיון בעתירה בבית משפט זה "בשל חשיבותה הלאומית והציבורית".

4.

דין העתירה להידחות על הסף. לפי סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ופרט 14(1) לתוספת הראשונה, "הדרך להשיג על החלטה של רשות לפי פקודת התעבורה , לרבות החלטה בענייני רישוי ובטיחות של נהגים - היא באמצעות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. החלטות של רשות רישוי מכח תקנות התעבורה עונות לתנאי בדבר החלטה לפי פקודת התעבורה (סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981). יוצא, איפוא, כי החלטות שנתקבלו לפי פקודת התעבורה, גם החלטות מכח תקנות התעבורה בכללן" (בג"ץ 8849/04 צברי נ' מנהל משרד הרישוי חולון (לא פורסם, 17.5.2005) (ההדגשה שלי – מ"נ); ראו גם בג"ץ 7257/07 מוניות הוורדים בע"מ נ' משרד התחבורה (טרם פורסם, 2.11.2007)). בענייננו מדובר אפוא בהחלטה של רשות הרישוי שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים ואין מקום כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יזקק לעתירה.

5.

אשר לסעד שהתבקש בעניין הדין המשמעתי, צודקת המדינה בטענתה כי היה על העותר לצרף את נציבות שירות המדינה כמשיבה. אי-צירוף המשיבה הנדרשת די בו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף בכל הקשור לסעד בעניין הדין המשמעתי (ראו בג"ץ 5662/99 עמותת נפגעי הבורסה נ' יו"ר ועדת הבוררים (לא פורסם, 7.11.1999); בג"ץ 9279/04 חלפין נ' דהן (לא פורסם, 3.1.2005)). אין מקום להתיר תיקון העתירה כבקשת העותר. סעד הדין המשמעתי כרוך ושלוב בסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, בעניין הפסקת המבחנים המעשיים שעורך המשיב 2, וסעד זה דינו כאמור להתברר בבית המשפט לענינים מינהליים, אם יחליט העותר להגיש שם את העתירה. העותר פנה בעניין הדין המשמעתי, ובמשתמע, רק בשולי פנייתו לשר התחבורה (מכתב מיום 16.1.2008) והוא לא הראה כי פנה פניה מוקדמת ומפורשת בנושא לנציבות שירות המדינה. בטרם ימצה העותר הליכים כנדרש, אין מקום לעתירה שהוא מבקש להגיש נגד נציבות שירות המדינה.

6.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.