בג"ץ 9411/10 מוחמד יוסף אעביד נ. משטרת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה זו עניינה רצונו של העותר 1 (להלן – העותר) לקבל רישיון ישיבה בישראל או היתר שהייה בה, מכוח היותו בן זוג של אזרחית ישראלית.

2.

העותר, תושב האזור, נישא בשנת 2000 לעותרת 2, שהינה אזרחית ישראל. לעותרים ארבעה ילדים והם חיים יחד בנצרת. העותר מבקש מבית משפט זה כי יורה למשיבים ליתן לו רישיון ישיבה בישראל על פי סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן – חוק האזרחות והכניסה לישראל), או לחלופין, היתר שהייה מטעמים הומניטריים לפי סעיף 3א1 לחוק זה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ובשל העדר עילה. כלל ידוע הוא, כי בית משפט זה לא יזדקק לעתירה בלא שנעשתה פניה מוקדמת לרשות המינהלית הרלוונטית (ראו למשל, בג"ץ 3383/02 ינקושוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.7.02), ורבים אחרים). על מנת לזכות בהיתר שהייה לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל, על העותר לפנות לוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף זה. העותר ציין בעתירתו כי פנה למשרד הפנים אך טרם קיבל תשובה. בכך, לא מילא אחר חובתו למצות את ההליכים מול הרשות המינהלית הרלוונטית בטרם יפנה לבית משפט זה. העותר לא ציין את תאריך הפנייה או את תוכנה, ואף לא צירף מסמך המעיד על פנייה כאמור. כמו כן לא הוזכרה פנייה לוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק. די בכך כדי להוביל למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

4.

דין העתירה להידחות גם בשל כך שאינה מגלה עילה. כאמור, הטעם הראשון שמעלה העותר לביסוס זכותו לקבלת רישיון ישיבה בישראל סומך על סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל. על פי סעיף זה, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או רישיון ישיבה לתושב האזור אם שוכנע, בין היתר, כי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה. העותר אינו מעלה בעתירתו כל טענה בדבר תרומה מיוחדת לביטחון או לכלכלה של מדינת ישראל. מכאן, שאין יסוד להסתמכות על הסעיף הנ"ל. הבסיס החלופי לקבלת רישיון ישיבה הינו סעיף 3א1 לחוק. על פי סעיף 3א1(א), רשאי שר הפנים, בהמלצת הועדה המקצועית שמינה לעניין זה, להעניק מטעמים הומניטריים מיוחדים היתר שהייה לתושב האזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל. סעיף 3א1(ה) קובע, כי העובדה שבן זוגו של מבקש ההיתר שוהה כדין בישראל או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטרי מיוחד. העותר אינו מעלה בעתירתו כל טענה בדבר קיומו של טעם הומניטרי מיוחד, מלבד עצם היותו נשוי לאזרחית ישראלית וכי יש להם ילדים משותפים. משמע, אפילו נעשתה פנייה לוועדה המקצועית (ואין זכר לכך בעתירה), הרי על פני הדברים אין הנתונים מביאים את עניינו של העותר בגדר סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל.

5.

העתירה נגועה, אם כן, בכך שהעותרים לא מיצו הליכים וכמו כן אין היא מגלה עילה. יוער, כי אם העותרים יבקשו לבסס טענותיהם על טעמים רגילים של איחוד משפחות, נתון בידיהם סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים.

העתירה נדחית על הסף, בלא שנתבקשה תגובה.