בג"ץ 6494/08 abayahoudayan john נ. שר הפנים

השופט י' דנציגר:

בפנינו עתירה לצו על תנאי אשר יורה למשיב 1, שר הפנים, לבוא וליתן טעם מדוע לא יימנע מלהעניק אזרחות ישראלית למשיבה 2, רבקה פאני אבא-יהודיאן (להלן: המשיבה ).

הרקע העובדתי

1.

העותר, יליד 1963, הינו אזרח ותושב בריטניה, ומתגורר בלונדון, לדבריו, מאז היותו בן 14.

2.

העותר והמשיבה הכירו בלונדון, ונישאו זה לזו בשנת 1988 בגיברלטר, הן בנישואין אזרחיים והן בנישואין דתיים כדת משה וישראל. מאז נישואיהם התגוררו בני הזוג בלונדון, שם נולדו ארבעת ילדיהם, אשר כיום שניים מהם בגירים. לפני כתשע שנים, עלו נישואיהם של בני הזוג על שרטון, והם התגרשו גירושין אזרחיים.

3.

המשיבה, אשר מעוניינת בקבלת גט על פי הדין הדתי, פנתה בתביעת גירושין ובתביעה למזונות בבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע (להלן: בית הדין האזורי ). בד בבד, הוגשה לבית הדין האזורי בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העותר. צו כאמור ניתן, והוארך מפעם לפעם לבקשת המשיבה.

4.

בחודש יוני 2008 או בסמוך לכך הגיע העותר לארץ, ואז נודע לו כי הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

5.

ביום 24.6.2008 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבית הדין האזורי, במסגרתו נדונה טענתו של העותר כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעה שהגישה המשיבה. בו ביום ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי לפיה "הואיל ושני הצדדים אינם אזרחי ישראל, הרי ברור שאין סמכותינו לדון בזה ולעכב אדם ולגרום לו נזקים ולכן ביה"ד מבטל מיד צו עיכוב היציאה נגד הבעל".

6.

המשיבה ערערה לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול ) על החלטתו של בית הדין האזורי, ובית הדין הגדול האריך את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד העותר למשך 45 ימים, החל מיום 1.7.2008.

טענות העותר

7.

לטענת העותר, בעקבות צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו, הוא כיום "כלוא" בארץ, תוך שנמנעים ממנו טיפול רפואי לו הוא זקוק ותרופות אותן הוא אמור ליטול באופן סדיר. לטענתו, לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת הגירושין שהגישה המשיבה, שכן לא מתקיימת אחת מן הזיקות המפורטות בסעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.

8.

לטענת העותר, על מנת להקים זיקה על פי סעיף 4א לחוק האמור, הגישה המשיבה, או מתעתדת להגיש במועד קרוב, בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, וכך אף עולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי מיום 24.6.2008.

9.

לטענת העותר, בקשתה של המשיבה לקבלת אזרחות ישראלית אינה בקשה כנה, והיא הוגשה מתוך מניעים זרים ופסולים, מתוך ניסיון "לשפר עמדות" בתביעתה בבית הדין הרבני, ולכן אינה ראויה להיענות בחיוב. לטענתו, על שר הפנים להימנע מליתן אזרחות לאדם שכל מטרתו לזכות ביתרון דיוני. על כן, מבקש העותר כי נוציא צו אשר יורה למשיב 1 להימנע מלהעניק למשיבה אזרחות ישראלית.

דיון והכרעה

10.

דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. הלכה היא שעל העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית, ורק אם זו תדחה אותו, הוא יוכל לנסות למצוא תרופה לסוגיה עליה הוא מלין על ידי פנייה לבית משפט זה, ובלבד שתהיה בידו עילה ראויה [בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

(לא פורסם, 28.7.2002)]. בטרם פנייתו לבית משפט זה לקבלת סעד, היה על העותר להפנות לשר הפנים את טענותיו כנגד הענקת אזרחות ישראלית לעותרת. רק אם ידחה שר הפנים את הפנייה או ימאן להשיב לה תוך זמן סביר, יוכל העותר לפנות לקבלת סעד, בהנחה שתהיה בידו עילה להתערבותו של בית משפט זה [ראו גם: אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי - עילות הסף 161 ( 2008 ) ]. משלא נקט העותר בהליכים המנהליים העומדים לרשותו, אין בידו לפנות לקבלת סעד מבית משפט זה.

11.

למעלה מן הדרוש, יוער כי ספק אם כלל יש בידי העותר עילה למנוע משר הפנים להעניק למשיבה אזרחות ישראלית, וזאת בהתחשב בהוראותיו של חוק האזרחות, התשי"ב-1952, ולמעלה מכך, ספק אם לעותר מעמד כלשהו לתקוף את החלטתו של שר הפנים בעניין זה. יחד עם זאת, איננו נדרשים להכריע בשאלות אלה בשלב זה, שכן דינה של העתירה להידחות על הסף מהטעם של אי מיצוי הליכים.

12.

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף.