בג"ץ 2604/10 פלוני נ. שר הפנים

השופט

י' דנציגר:

בעתירה זו מבקשים העותרים כי תוענק לעותר 2 (להלן: העותר ) אזרחות ישראלית או רישיון ישיבה בישראל על פי סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק ), ולחלופין כי יוענק לעותר היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים לפי סעיף 3א1 לחוק.

1.

העותרים התחתנו בשנת 2008. העותר הוא יליד אחד הכפרים שעל יד חברון ואילו העותרת היא אזרחית ישראלית משנת 2004. בני משפחתה של העותרת זכו למעמד בישראל בשל קשריו של אביה עם כוחות הביטחון הישראליים. לטענת העותרים, בעקבות נישואיו של העותר לעותרת, וככל שיחזור לשטחי יהודה ושומרון, ישנו חשש לחיי העותר וזאת בשל סיועו של אביה לכוחות הביטחון בעבר.

2.

העותרים טוענים כי על המשיבים להעניק מעמד לעותר, וזאת בהתאם להוראות סעיף 3ג לחוק. בנוסף, נטען כי לאבי העותרת ניתנה הבטחה מפורשת כי לא רק בני משפחתו הקרובים יהיו זכאים למעמד בעקבות הסיוע שנתן לכוחות הביטחון, אלא גם כלותיו וחתניו. העותרים טוענים כי הבטחה זו עולה כדי הבטחת שלטונית. לבסוף, נטען כי העותר פנה לוועדה ההומניטארית לפי סעיף 3א1 לחוק, אך לא קיבל כל החלטה בעניינו.

3.

בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען כי אין כל אינדיקציה לטענת העותרים לפיה הובטח לאביה של העותרת כי כל בני משפחתו, לרבות חתניו וכלותיו, יקבלו מעמד בישראל. כן נטען כי העותרים לא פנו למשרד הפנים בבקשה לפי סעיף 3ג לחוק. בנוסף, נטען כי לא התקבלה כל פנייה מטעמו של העותר בוועדה ההומניטארית לפי סעיף 3א1 לחוק, וכי ממילא בקשה בהתאם לסעיף 3א1 יש להגיש באמצעות הטופס המתאים, ולא על דרך המכתב שצורף לעתירה. עוד עומדים המשיבים על כך כי העותר לא פנה לועדת המאוימים וכי על פי המידע שנמסר מגורמי הביטחון לא קיימת בידם אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחיי העותר בשטחי יהודה ושומרון. כן נטען כי אביה של העותרת לא פנה לנציב קבילות סייענים בעניין טיפול המנהלה הביטחונית לסיוע בו ובבני משפחתו. נוכח האמור, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.

4.

ביום 29.4.2010 התבקשו העותרים למסור האם הם עומדים על עתירתם וזאת עד ליום 5.5.2010. הודעת העותרים הוגשה לבית משפט זה רק ביום 3.8.2010, וזאת בעקבות החלטתה הנוספת של הרשמת ד' כהן-לקח לפיה בהעדר תגובה מצד העותרים, תמחק עתירתם מחוסר מעש ובשל אי תשלום אגרה. בהודעתם מסרו העותרים כי הם עומדים על עתירתם. העותרים ציינו כי עתירתם אינה נסמכת אך על הוראות סעיף 3ג לחוק אלא אף על טענתם כי ניתנה לאבי העותרת הבטחה כי חתניו יזכו למעמד בישראל, וכי הבטחה זו עולה כדי הבטחה שלטונית. בנוסף, טוענים העותרים כי אין ממש בטענת המשיבים לפיה לא פנו לוועדה ההומניטארית לפי סעיף 3א1 לחוק, וכי המשיבים נמנעים מלהשיב לפנייתם.

אני רואה מקום לציין כי בהודעת העותרים אין כל נימוק מדוע לא פעלו בהתאם להחלטה מיום 29.4.2010 ולא הגישו את הודעתם במועד שנקצב לכך בהחלטה.

5.

דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים ובשל היות חלקה של העתירה מוקדם. הלכה היא כי בטרם יפנה עותר לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עליו למצות את ההליכים העומדים לרשותו אצל הרשות המוסמכת [ראו למשל: בג"ץ 6494/08 Abayahoudayan

נ' שר הפנים (לא פורסם, 22.7.2008), פסקה 10 לפסק הדין; בג"ץ 8686/09 פלוני נ' מדינת ישראל משרד הפנים (לא פורסם, 12.11.2009); בג"ץ 1165/10 סנימה נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.5.2010), פסקה 3 לפסק הדין (להלן: עניין סנימה )]. באשר לסעד של מתן מעמד לעותר לפי סעיף 3ג לחוק, הרי שהעותרים לא פנו בבקשה מתאימה בעניין זה לרשות המוסמכת, ועל כן חלקה זה של העתירה לוקה בפגם של אי מיצוי הליכים. אף טענתם כי ניתנה לאבי העותרת הבטחה העולה כדי הבטחה שלטונית לפיה יינתן מעמד לחתניו בשל סיועו לכוחות הביטחון הישראליים לא נטענה בפני מי מהמשיבים קודם להגשת העתירה, ועל כן אף חלקה זה של העתירה לוקה באי מיצוי הליכים.

באשר לסעד המתבקש של מתן מעמד לעותר לפי סעיף 3א1 לחוק, הרי שבין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית האם פניית העותרים הגיעה לידי הוועדה ההומניטארית אם לאו. בכל מקרה ברור הוא כי בקשת העותר בעניין זה הוגשה שלא על פי נהלי הוועדה ההומניטארית, וזאת על אף שבתגובתם המקדמית הבהירו המשיבים כי יש לעשות כן באמצעות הטופס המתאים (ואף צירפו אותו לתגובתם) וכי אין בפניהם בקשה כאמור. אף על פי כן, לא טרח העותר במהלך התקופה הארוכה שחלפה עד להגשת הודעתו, לפנות בבקשה מתאימה כנדרש. מצב הדברים הוא, איפוא, כי לא מונחת בפני הוועדה בקשתם של העותרים ומשכך אין היא יכולה להכריע בה. בהעדר החלטה כאמור של הוועדה, היא הרשות המוסמכת, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית והעתירה בעניין זה מוקדמת [ראו: בג"ץ 5709/09 אבו-זעיתר נ' שר הפנים (לא פורסם, 17.1.2010), פסקה 4 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם; עניין סנימה , פסקה 3 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם]. מבלי להידרש לשאלה האם העותרים פנו כנדרש לוועדה או לאו, ראוי כי הם ייפנו לוועדה בבקשה מחודשת, באמצעות הטופס המתאים ובצירוף פנייתם אשר צורפה לעתירתם. ככל שייעשו כן, ונוכח העולה מן העתירה באשר לפנייה שנעשתה על ידי העותרים, מן הראוי כי הוועדה ההומניטארית תידרש לבקשת העותרים בהקדם. ככל שיהיו לעותרים השגות על החלטתה, פתוחה בפניהם הדרך לפנות לערכאה מוסמכת בעניין.

6.

על כל אלה, אבקש להוסיף את הדברים הבאים: היה מצופה מן העותרים (המיוצגים על ידי עורך דין), לאחר שלא מילאו אחר החלטות בית משפט זה במהלך תקופה כה ארוכה, לבוא וליתן טעם למחדלם זה. בהעדר נימוק כאמור, וכאשר ברקע הדברים צו ביניים שניתן האוסר על גירושו של המשיב מן הארץ, התנהלות העותרים עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. משכך, ועל אף כי העותרים פטורים מאגרה, יישאו הם בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 6.4.2010 האוסר על גירושו של העותר מישראל יעמוד בתוקפו עד ליום 20.10.2010, על מנת לאפשר לעותר למצות הליכים מול הרשויות הנוגעות בדבר וכדי שאלה תוכלנה לברר את בקשותיו, ככל שאלה תוגשנה, ולהכריע בהן.