בג"ץ 5709/09 גהאד אבו זעיתר נ. שר הפנים קריית הממשלה ירושלים

השופטת א' פרוקצ'יה:

עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי יוענק לעותרת 2 (להלן: העותרת ) היתר כניסה לישראל או היתר לשהייה זמנית בישראל, בהתאם לסעיף 3א1 ל חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות (הוראת השעה) ).

1.

העותרים הם בני זוג, אשר נישאו בשנת 2001 ולהם ארבעה ילדים. העותר 1 הוא תושב ישראל, והעותרת היא במקור תושבת שכונת סוואחרה, שהיא – כפי שעולה מן העתירה – שכונה באזור ירושלים שנכללה בעבר בשטח מדינת ישראל וכיום אינה נחשבת עוד לחלק ממנה. בשכונה זו מתגוררים הוריה של העותרת. העותרים מתגוררים עם ילדיהם בשכונת ג'בל מוכאבר בירושלים, וכתוצאה מכך, מאז נישאו בשנת 2001, לא ראתה העותרת את הוריה. לטענת העותרים, אמה של העותרת חולה מאוד, אך העותרת אינה יכולה לבקרה, שכן אם תצא לשם כך משטח ישראל, לא תוכל לשוב חזרה לביתה.

העותרים טוענים כי פנו לכל הגורמים הרלוונטיים על מנת לקבל היתר כניסה לישראל עבור העותרת. כך, בחודש מרץ 2009 פנו למשיב 1, שר הפנים, בבקשה למתן היתר כניסה ובבקשה למתן רישיון ישיבה או אישור שהייה, לינה או עבודה בישראל. כן פנו הם לקצין פניות הציבור של המנהל האזרחי באיו"ש בבקשה לקבלת היתר כניסה עבור העותרת. בנוסף, בחודש יוני 2009 פנו העותרים אל המשיבה 2, הוועדה לעניינים הומניטאריים, בבקשה להעניק לעותרת היתר כניסה ורישיון לישיבה זמנית בישראל, תוך ששטחו בפני הוועדה את מצבה הבריאותי של אם העותרת ואת הקושי הנובע מכך שככל שהעותרת תבקש לבקר את אמה, לא תוכל לאחר מכן לחזור לארבעת ילדיה הקטינים, שאחת מהם חולה. כן הם פנו שוב למשיב 1 בתזכורת לבקשתם למתן היתר כניסה. לטענת העותרים, פניותיהם לרמ"ד מרשם אוכלוסין בלשכת היועץ המשפטי באיו"ש ולקצינת מעקב ופניות הציבור במנהל האזרחי באיו"ש נענו בשלילה, ואילו פניותיהם אל המשיבים, משרד הפנים והוועדה לעניינים הומניטאריים, לא זכו לכל להתייחסות. לדבריהם, התנהלות המשיבים ואי-מתן החלטה בעניינם, עולים כדי חוסר סבירות קיצונית ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, וגורמים להם סבל קשה, בהינתן העובדה כי הן בתה של העותרת והן אמה, הינן במצב בריאותי קשה, והעותרת נקרעת בין רצונה להיות עם ילדיה לבין רצונה לבקר את הוריה.

2.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית , הם מציינים כי ככל שהעותרת, הרשומה במרשם האוכלוסין באיו"ש, שוהה בישראל, הרי שהיא עושה זאת שלא כדין, ואך בשל כך דין עתירתה להידחות, מה גם שלדבריהם, על-פי הנמסר מגורמי הצבא, העותרת מעולם לא פנתה לגורם המינהלי הרלוונטי, הוא מפקדת התיאום והקישור, בבקשה לקבל היתר כניסה לישראל. שנית , מציינים המשיבים כי ככל שהעותרת מבקשת כי יינתן לה מעמד בישראל מכוח נישואיה הנטענים לאזרח ישראלי, הרי שהכלל בעניין זה הוא זה הקבוע בסעיף 2 לחוק האזרחות (הוראת השעה), הקובע כי על אף האמור בסעיף 7 ל חוק האזרחות, התשי"ב-1952

(להלן: חוק האזרחות ), המסדיר את עניין התאזרחותו של בן זוגו של אזרח ישראלי, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, אזרחות לפי חוק האזרחות או רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), למעט במקרים חריגים המנויים בחוק. לדבריהם, העותרת אינה עומדת בחריג הקבוע בסעיף 3 לחוק האזרחות (הוראת השעה), אשר מכוחו רשאי שר הפנים, על-פי שיקול-דעתו, לאשר בקשה למתן היתר שהייה בישראל לגבי תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים. ממילא, ככל שהעותרים מבקשים לתקוף עניין זה, הרי שדין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לדבריהם, כך הוא הדבר גם ככל שהעותרים מבקשים סעד לפי סעיף 4(2) לחוק האזרחות (הוראת השעה), אם כי ממילא, לאמיתו של דבר סעיף זה כלל אינו רלוונטי בעניינם, שכן הוא קובע הוראות מעבר למי שהגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל עובר ליום 12.5.02, והעותרים כלל לא טוענים כי עשו כן. שלישית , ככל שהעותרים מבקשים סעד מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות (הוראת השעה), הרי שדין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. זאת, שכן על-פי הנמסר ממשרד הפנים, לא מונחת על שולחנה של הוועדה המקצועית לפי סעיף 3א1 כל בקשה מטעם העותרים.

3.

בתגובה לעמדת המשיבים, טוענים העותרים כי ביום 25.6.09 הגישו למשרד הפנים בקשה לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות (הוראת השעה), ואולם חרף זאת, עד היום לא זכו לקבל מענה לפנייתם. לדבריהם, מצבה הקשה של העותרת כתוצאה מן ההכרח לבחור בין ניהול חייה לצד בעלה וילדיה לבין רצונה לבקר את אמה כל עוד היא בחיים, עולה כדי טעם הומניטארי מיוחד, כאמור בסעיף 3א1 לחוק האמור. הם משיגים על הטענה כי בפני הוועדה לעניינים הומניטאריים לא מונחת כל בקשה מטעמם, ושוללים את הטענה כי מעולם לא פנו למפקדת התיאום והקישור על מנת לקבל היתר כניסה לישראל עבור העותרת.

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובמסמכים שצורפו אליה וכן בתגובת המשיבים לעתירה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה למעשה, מבקשים העותרים כי יתאפשר לעותרת לצאת לאזור יהודה ושומרון, שם מתגוררים הוריה, ולשוב לאחר מכן לשטחי מדינת ישראל. ראשית, יובהר, כי העותרת אינה זקוקה לאישור יציאה מישראל כאמור, שהרי משהיא רשומה כתושבת איו"ש, היא אינה זקוקה להיתר כניסה לשטחי איו"ש ואין כל מניעה שתשהה באיזור. לעומת זאת, כניסתה לשטח מדינת ישראל כפופה ומותנית בקיום היתר, ונראה כי בעת הזו היא שוהה בישראל ללא היתר.

אשר לבקשת העותרים כי יוענק לעותרת היתר כניסה לישראל או היתר לשהייה בה, הרי שכידוע, סעיף 2 לחוק האזרחות (הוראת השעה) קובע כי בתקופת תוקפו של חוק זה, ועל אף האמור בכל דין ולרבות בסעיף 7 לחוק האזרחות, לא יעניק שר הפנים לתושב האזור אזרחות לפי חוק האזרחות או רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל. לצד זאת, קובע החוק חריגים שונים לכלל האמור, כשלענייננו רלוונטי החריג הקבוע בסעיף 3א1(א) לחוק המורה כי:

"על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה (בסעיף זה – הוועדה) –

(1)

לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל;

(2)

...

מעמדות הצדדים עולה כי קיימת ביניהם מחלוקת עובדתית בשאלה האם העותרים פנו אל המשיבה 2, היא הוועדה לעניינים הומניטאריים, בפנייה מתאימה, אם לאו. מחלוקת זו אין מקומה להתברר במסגרת הליך זה. העיקר לענייננו הוא, כי כפי שעולה מעמדת המשיבים, בעת הזו לא מונחת על שולחנה של הוועדה פנייה בעניינם של העותרים, וברי, כי כל עוד לא מצויה פנייה בפני הועדה, לא תוכל זו לבררה ולדון בה; לא תוכל ליתן החלטתה; ועניינם של העותרים לא יזכה לבירור ולבחינה. ממילא, באין החלטה מינהלית סופית של הרשות המוסמכת, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה, ובמצב דברים זה, העתירה שלפנינו הינה מוקדמת (ראו למשל: בג"צ 5222/07 עירית חולון נ' שר הפנים , פסקה 8 (לא פורסם, 16.7.2007); בג"צ 11028/07 הרוש נ' שר הפנים , פסקה ד. (לא פורסם, 11.3.2008); ומהעת האחרונה: בג"צ 7305/08 שחאדה נ' שר הפנים , פסקה 6 (לא פורסם, 11.11.2009)). בנסיבות אלו, ומבלי שנידרש להכריע בשאלה האם העותרים פעלו כנדרש מהם למיצוי ההליכים המינהליים הרלוונטיים, הרי שעל מנת שעניינם יוכל להתקדם באופן ענייני ולהגיע לכלל הכרעה, ראוי כי הם יפנו אל הוועדה לעניינים הומניטאריים בבקשה מחודשת, ובמסגרת זו, יעלו את מלוא המידע הרלוונטי והעדכני הנדרש לענין. בהנחה כי כך יעשו, יש לקוות כי הוועדה תדון בענין בהקדם ותיתן את הכרעתה. למותר לציין, כי ככל שלאחר מתן החלטתה של הוועדה, תהיינה לעותרים טענות והשגות נוספות, תהא הדרך פתוחה בפניהם לפנות לערכאה המוסמכת לבירור עניינם.

לאור האמור, העתירה נדחית על הסף.