בג"ץ 1452/05 סעד אמיר אחמד נ. משרד הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.זו עתירה שעניינה בקשת העותר כי יוענק לאשתו ולבתו מעמד בישראל כתושבות במסגרת הליך של איחוד משפחות.

2.על פי העתירה, העותר אזרח ישראלי, לאחר שהוכר כמי שסייע לפעילות כוחות הבטחון. על פי כתב העתירה, העותר – תושב רמלה – נישא בבית הדין השרעי ביום 5.9.03 לתושבת השטחים. ביום 15.10.04 נולדה לבני הזוג בת. בעת הגשת העתירה ריצה העותר עונש מאסר בכלא. לטענת העותר, נוכח התרומה הרבה שתרם למדינת ישראל, מן הראוי שמשרד הפנים לא ימנע ממנו מלהקים משפחה ולא יערים מחסומים בפני מתן מעמד לבני משפחתו. מנגד, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי סעדים. העותר מעולם לא פנה אל משרד הפנים בבקשה לתת מעמד לבני משפחתו, וממילא לא הציג מסמכים רלבנטיים כלשהם לביסוס בקשתו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי קודם לפנייתו של עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המנהליים ולפנות אל הרשויות עצמן לשם קבלת הסעד המבוקש (בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי סרגיי נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , תק-על 2002(2), 986; בג"ץ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 94(2) 1823). בהעדר מיצוי הליכים, תידחה העתירה על הסף (ראה: בג"ץ 281/05 נשאת אבו כאס נ' שר הפנים , תק-על 2005(1), 4923). במקרה זה, נמנע העותר מליזום פנייה אל המשיב, ומשכך אין מקום כי בית משפט זה יזקק לעתירה. לאור זאת, דין העתירה להידחות על הסף.