בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2757/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרת:
עיאד נסאר
נ
ג
ד
המשיבים:
1.
בית הדין הארצי לעבודה
2.
וועדת המכרזים של איגוד ערים לחינוך על-יסודי רמלה-לוד
3.
נסר אבו סאפי
עתירה לצו על תנאי
בשם העותרת: בעצמה
בשם המשיבה 2: עו"ד בועז חריף; עו"ד חנן חדד
בשם המשיב 3: עו"ד אלכסנדר ספינרד; עו"ד עידית ברזילי
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרת לבטל את פסק-הדין בע"ע 570/05, לפיו הותיר בית-הדין הארצי לעבודה על כנו את פסיקת בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בע"ב 7892/04. כן עותרת העותרת לביטול ההחלטה שניתנה על-ידי המשיבה 2, לפיה מונה המשיב 3 כמנהל בית-הספר התיכון המקיף הערבי רמלה-לוד (להלן: התיכון).
עתירה זו, כך מסתבר, הינה חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים המתנהלים בין הצדדים לבין עצמם ובין אחרים ואשר סובבים סביב משרת הניהול בתיכון, עוד משנת 2003.
המשיב 3 משמש כמנהל בפועל של התיכון משנת 2000 על-פי מינוי זמני. בשנת 2003 הורה משרד החינוך לערוך מכרז למינוי מנהל לתיכון. על-פי תנאי המכרז, אחד מתנאי הסף למועמד למשרה, הינו ניסיון בהוראה בפועל בחינוך העל-יסודי או כיתות ז'-ח', בהיקף של שליש משרה, בהן הצליח המועמד (להלן: תנאי הניסיון). לאחר הליכים, נבחר המשיב 3 כמנהל בית-הספר. כנגד מינוי זה הוגשו מספר עתירות לערכאות שונות, ביניהן ע"ב 7892/04 לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, הוא ההליך נשוא העתירה שבפנינו. במסגרת הדיונים בבית-הדין האזורי, הוחלט לצמצם את המחלוקת לשאלה המצומצמת האם אכן עמד המשיב 3 בתנאי הניסיון, תוך הסכמה, כי במידה ויוחלט, כי המשיב 3 עומד בתנאי זה, זכייתו במכרז לא תיפסל מטעמים אחרים. ביום 20.7.2005 קבע בית-הדין האזורי לעבודה, כי המשיב 3 אכן עונה על דרישת תנאי הניסיון. קביעה זו התבססה על עדותו של המשיב 3 עצמו כמנהל המוסד בו הוא עצמו לימד, על מערכת השעות שהגיש ועל עדות מסייעת של המפקח האזורי. כן קבע בית-הדין, כי העותרת לא הצליחה לסתור את עדותו של המשיב 3. כן מתח בית-הדין ביקורת על דרך התנהלות המכרז וקבע, כי טענות בדבר ותק צריכות מלכתחילה להיות מוכחות באמצעות מסמכים רשמיים ולא להיזקק לשיטה של "טלאי על גבי טלאי" כפי שהדברים התנהלו במכרז זה. יחד עם זאת, בהקשר לכך קבע בית-הדין באמרת אגב, כי בשל העובדה, כי איגוד ערים לחינוך על-יסודי רמלה-לוד, בעליו הפרטי של התיכון, הינו אישיות נפרדת ממדינת ישראל, הוא אינו מחויב באופן ישיר לכללים הנהוגים במדינה לשם הוכחת ניסיון.
על פסיקתו זו של בית-הדין האזורי, ערערה העותרת לבית-הדין הארצי לעבודה. ביום 27.2.2006 קבע בית-הדין הארצי, כי לא מצא מקום להתערב במסקנתו של בית-הדין האזורי, נוכח הממצאים העובדתיים שעמדו בפניו. יחד עם זאת, באשר להערת האגב של בית-הדין האזורי קבע בית-הדין הארצי לעבודה, כי מדינת ישראל הינה גוף מפקח גם על מוסדות חינוך בבעלות הרשויות המקומיות כגון התיכון, הנמצא בבעלות איגוד ערים לחינוך על-יסודי רמלה-לוד ולפיכך כללי חוזר מנכ"ל החינוך, בדבר דרישות הסף לניהול בית-הספר, חלים גם על מוסדות אלו והתיכון בכללם.
מכאן, העתירה שבפנינו, במסגרתה טוענת העותרת, כי בהחלטות בית-הדין האזורי נפלו ליקויים חמורים, בהם הדרישה לכאורה, לטענתה, כי העותרת היא זו אשר צריכה להוכיח את חוסר עמידתו של המשיב 3 בתנאי הסף. בנוסף, טוענת העותרת, כי בין הצדדים קיימות מחלוקות מהותיות בשאלות, איזו רמת הוכחה נדרשת על-מנת להוכיח ניסיון והאם ניתן לקבל את עדותו העצמית של המשיב 3. העותרת מעלה שאלות משפטיות אשר לטענתה מתעוררות בעתירה, אשר בגינן על בית-משפט זה להתערב בהליכים שנערכו בבתי-הדין לעבודה. השאלות אשר מתעוררות לטענתה הן: מהי רמת ההוכחה הנדרשת להוכיח עמידה בתנאי הסף; על מי חלה חובת הוכחה זו; האם ניתן להשלים פרטים בנוגע לעמידה בתנאי הסף אחר סגירת המכרז וכן במידה שאכן נפל פגם בהחלטת וועדת מכרזים על רקע זה האם ניתן לתקנו, ולו בדיעבד, או שמא יש צורך במכרז חדש. בכל השאלות הללו שוטחת העותרת את עמדתה המשפטית וטוענת, כי פסיקת בית-הדין האזורי לעבודה הינה מוטעית בשאלות אלו.
מנגד, טוענים באי-כוח המשיבים 2 ו-3, כי העותרת קוראת לתוך פסק-הדין של בית-הדין האזורי פסיקה בעניינים מהותיים, אשר בהם לא דן, ואשר הצדדים לא טענו כלל טענות בעניינם. לשיטתם, הכריע בית-הדין בשאלה מצומצמת ביותר, היא השאלה העובדתית האם עמד המשיב 3 בדרישת תנאי הניסיון אם לאו ובשאלה זו הכריע בית-הדין האזורי על-כן טוענים באי-כוח המשיבים, כי העותרת מעלה בעתירה זו טענות, אשר לא נטענו על-ידה בערכאות בתי-הדין לעבודה ואשר לא היתה להם הזדמנות נאותה להגיב עליהן ועל-כן מנועה היא מלהעלותן כעת.
דין העתירה להידחות על הסף.
ככלל, אין בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, מתערב בפסיקותיו של בית-הדין הארצי לעבודה. התנאים בהם אכן יתערב בית-משפט זה פורטו בבג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נז(6) 810:
"כידוע, על-מנת להתערב בפסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין הנתון מכוח החוק לסמכותו הייחודית, צריך בית-המשפט הגבוה לצדק להשתכנע כי נפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית, וכן כי הצדק מחייב את ההתערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי
לעבודה (להלן – פרשת חטיב [1]), בעמ' 693). בפרשת חטיב [1] הסביר הנשיא שמגר כי בבחינת התקיימות התנאי של "טעות משפטית מהותית" נודעת חשיבות לשאלה אם לנושא המשפטי שבמחלוקת יש יותר מפתרון משפטי אפשרי אחד, "...שהרי עצם קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או של מיגוון של דרכים משפטיות אפשריות אינו מתיישב עם המסקנה, כי נפלה טעות משפטית מהותית" ( שם , בעמ' 693). לכן, לדבריו:
"אם קיימים מבחר או מספר של אפשרויות לפתרונה המשפטי הנכון של הבעיה, או אם יכולות להיות גישות סבירות חלופיות לאותה סוגיה, רצוי שבית המשפט ייטה לכיוון אי ההתערבות. מטרת ההתערבות אינה העדפתו של פתרון משפטי חלופי, כדי שתינקט הדרך, שבה היה בוחר בית-משפט זה ואשר שונה מזו ששימשה את בית הדין לעבודה, שגם היא דרך שאין לשללה לחלוטין" ( שם , בעמ' 694-693).
דברים אלה היו ועודם בגדר הלכה פסוקה, ולטעמי, בכל הכבוד, הלכה ראויה."
בעתירה שבפנינו דן בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה עובדתית מצומצמת והכריע בה על-פי הדרכים המקובלות להוכחת עובדות בבית-הדין, הכוללות, בין היתר, שמיעת עדותו של המשיב 3 והכרעה במהימנותה. שאר קביעותיו של בית-הדין האזורי הינן בדרך אגב בלבד, אשר לא היו נחוצות לו לשם הכרעה במחלוקת העובדתית, כפי שהוגדרה בין הצדדים בעצמם וכך גם התייחס אליהן בית-הדין הארצי. מבלי לפסוק בהנחות המשפטיות, אשר עלו מתוך פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, הרי שלא נראה, כי הכרעתו הינה בגדר "טעות משפטית מהותית" כה נחרצת, המצדיקה התערבות בית-משפט זה. כך גם איני רואה, כי הצדק מחייב התערבות שכזו, נוכח העובדה, כי, כאמור, הכריע בית-הדין הכרעות במישור העובדתי בלבד.
אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, יג' בתמוז תשס"ו
(9.7.2006).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט