בג"ץ 2788/14 פלוני נ. אלוף פיקוד המרכז

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

עניינו של העותר שב ובא לפנינו לאחר עתירה קודמת (בג"ץ 8621/10, פסק דין מיום 8.4.13). אף עתה טוען העותר להיתרי שהיה ועבודה בישראל, וזאת בשל מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם משטרת ישראל. ואולם, החלטת ועדת המאוימים (חמישית במספר) מיום 5.10.14 ציינה כי על פי המידע הקיים "אין אינדיקציה ממשית למאוימות או לסכנה בשטחי איו"ש. קיים מידע כי המבקש מרבה לשהות בשטח מגוריו, מה שמקהה את טענת המאוימות. כמו כן קיים מידע הקושר אותו לעבירות רכוש ואמל"ח, וכן הרשעות קודמות עד כדי סיכון שלום הציבור".

ב.

העותר טוען כי עודו מאוים, ותשובתו באשר להשעייתו באיזור עמומה. ועוד, לדבריו, לאחר שהשתחרר לפני כ-10 חודשים ממאסרו לא עבר עבירות. כן נדרשת העתירה לדרך טיפולם של המשיבים בבקשות אסירים לעניין שהיה בישראל.

ג.

איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. ראשית, אין בידינו טעם לחלוק על עמדתה של ועדת המאוימים, אשר היא הגוף המופקד על בדיקת טענות בתחום זה, ודרושה מסה קריטית – שאיננה כאן – להפריכה. שנית, חומר מודיעיני בו עיינו מצביע כי לאורך השנים נמצא העותר לא אחת בשטח מגוריו באיזור. ושלישית, ולכך מייחסים אנו משקל רב במיוחד, לעותר עבר פלילי נכבד, ואפילו בתקופה שבה הייתה תלויה ועומדת עתירתו הקודמת (שהוגשה ב-2010) עבר בשנים 2012-2011 עבירות חמורות, ונדון פעמיים למאסר של שנה בשנים 2013-2012. בתי המשפט מופקדים על שלום הציבור, והעותר רחוק מסיוע לעצמו, כמי שרוצה בהטבות מטעם גורמי המדינה, על ידי התנהגות נורמטיבית ראויה.

על יסוד אלה – עמדת ועדת המאוימים, המידע בדבר שהיה באיזור והצקלון הפלילי המכביד – איננו רואים להיעתר לעתירה. בנסיבות אלה אין צורך להכריע בטענות שהועלו בנושא דרכי טיפולם של המשיבים בבקשות אסירים לעניין שהיה באיזור, נושא שאינו על הפרק בנסיבותיה של עתירה ספציפית זו.

ד.

לאחר שנכתבו דברים אלה ובטרם נחתמו הגיעה בקשת העותר להשלמת ראיות בענין כניסתו כנאמר לאיזור, תוך שהטענה היא כי רק מן הדיון למד שמדובר בכניסתו "לשטח מגוריו". אך כמות שציינו המשיבים בתגובה, הדבר מופיע – וגם צוטט מעלה – בהחלטת ועדת המאוימים, והוא הדין לכך שמדובר במידע המתייחס גם לתקופה מאוחרת. על כן לא ראינו לאפשר את המבוקש. כאמור, איננו נעתרים לעתירה.