בג"ץ 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אולמי נ.מלכה בע"מ

1.בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הגישה המשיבה ( להלן גם: המבוטחת ) תובענה כנגד המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח בגין נזקי שרפה. בכתב תביעתה נטען, בין היתר, כי המשיבה הנה חברה בע"מ בבעלותו של מר ניצן מלכה, המפעילה אולם שמחות. כן נטען, כי למשיבה אין כל קשר לפרוץ השריפה. בכתב ההגנה שהוגש טענה המבקשת כי המבוטחת ביימה את מקרה הביטוח במטרה לזכות בתגמולי ביטוח ולפיכך, בנסיבות העניין, פטורה המבקשת מחבותה על פי פוליסת הביטוח.

במהלך בירור המשפט העיד מטעם המבוטחת מר דוד מלכה, שלטענת המבוטחת הנו מנהלה בפועל ובעל ההיכרות הטובה ביותר עם פרטי התרחשות מקרה הביטוח והנזקים שנגרמו בעטיו. מטעם המבקשת העיד אדם שפרטיו נותרו חסויים; בעדותו אמר כי עובר לקרות מקרה הביטוח, הסיע את מר ניצן מלכה לשדה התעופה וכי בדרך עצרו במשכנה של המבוטחת ומר ניצן מלכה נטל משם ארגז ובו קלסרים ותמונות. עדותו, כך נראה, נועדה לקשור ולסבך את מר ניצן מלכה עם קרות מקרה הביטוח. בעקבות עדותו של העד החסוי, הגישה המשיבה בקשה להבאת עדים נוספים מטעמה וביניהם את מר ניצן מלכה, שכאמור הוחשד בעדותו של העד החסוי במעורבות במקרה הביטוח. בית משפט השלום דחה את הבקשה ככל שהתייחסה למר ניצן מלכה, והמשיבה הגישה בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי, שבית המשפט המחוזי התייחס אליה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה וקבע כי היא לא יכולה הייתה לדעת מלכתחילה שהמבקשת מטילה את האחריות בגין קרות מקרה הביטוח על כתפיו של מר ניצן מלכה, וכי גירסה זו הועלתה מפורשות על ידי עד בלתי צפוי ובתחפושת שנועדה להסתיר את פרטיו המזהים לפני הגשת רשות לערער על פסק הדין.

3.מוכן אני להניח, מבלי לפסוק, שנטל השכנוע בדבר הגורם לנזקי שריפה בתובענה המוגשת כנגד המבטח חל על המבוטח; ומקובל גם עלי - כמו על המשיבה - שבעל דין חייב להביא בתורו את מלוא ראיותיו בכל העניינים שבהם מוטל נטל ההוכחה על שכמו מבלי לפצלן. עוד מוכן אני להניח, שכבר מלכתחילה יכלה המשיבה להניח שהמבקשת מייחסת למר ניצן מלכה נטילת חלק בביום מקרה הביטוח; אכן, גם על יסוד הנחות אלה, רשאי היה בית המשפט, מכוח שיקול דעתו, להרשות למשיבה להביא ראיות מפריכות, כדי לפגוע במהימנותו של עד, שהעיד מטעמה של המבקשת על קיומו של אירוע קונקרטי - לגירסתה בלתי צפוי - שהמשיבה חולקת על קיומו; עדות כזו שהשופט זילברג ז"ל הגדיר אותה כ"עדות הזמה" מותרת היא בגדר תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-; ע"א 73/49 פ"ד ד' 776; והשווה: ע"א 462/72 פ"ד כז(2) 744, ומהווה אחת מתכליות התקנה. בנסיבות העניין, היא עשויה אף להיות מכרעת.

קיצורו של דבר, לאחר שבבקשת רשות לערער בגלגול שלישי עסקינן, לא הניחה המבקשת את דעתי כי קיים צידוק לתת לה רשות לערער על פסק הדין.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.