בג"ץ 2830-18 בג"ץ 2830-18

1.בעתירה זו ניתן ביום 29.4.2021 צו על תנאי המורה למשיבים "ליתן טעם – מדוע לא תדון הממשלה בבקשת העותרת להכיר בה כ'עדה דתית' לפי סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922, ותקבל החלטה מנומקת בבקשה אשר הודעה עליה תימסר לעותרת".

2.המשיבים הודיעו כי ביום 22.5.2022 התקבלה החלטת ועדת השרים לענייני פנים, כלהלן:

"מ ח ל י ט י ם, לאחר סקירה של בקשת עמותת ה'מצפה לישראל' לפני ועדת השרים, ההליך המשפטי בעתירה שהוגשה על ידיה, הרקע הנורמטיבי להלכה ולמעשה בנוגע להפעלת סמכותה של הממשלה בנוגע להכרה בעדה דתית, לרבות מדיניותה הנוהגת של מדינת ישראל ב-50 השנים האחרונות שלא לאשר הכרה בעדות דתיות חדשות ולאחר בחינת הנושא על ידי הוועדה:

1.הוועדה, לאחר בחינת הנושא, לרבות מתוך מודעות להשלכות הרוחב ולאור קיומן של קבוצות רבות שפנו לאורך השנים ועשויות לפנות בעתיד בבקשות להכרה בהן כעדה דתית ובכלל זאת, לקיומן של קבוצות המשתייכות לזרמים ואף לתתי זרמים של עדות שונות, ולמערך היחסים המורכב בין חלק מהזרמים ותתי הזרמים האמורים ולהיבטים בין-לאומיים, סבורה כי אין מקום לשנות ממדיניותה הנוהגת של מדינת ישראל ב-50 השנים האחרונות, שלא לאשר הכרה בעדות דתיות חדשות. אשר על כן הוועדה מתקפת את מדיניותה הנוהגת של מדינת ישראל שלא לאשר הכרה בעדות דתיות חדשות.

2.לאחר שבחנה את פנייתה של עמותת 'המצפה לישראל', ועדת השרים לא מצאה כי יש בבקשה האמורה כדי להקים מקום והצדקה לשנות ולסטות ממדיניות הממשלה הכללית בנושא כאמור בסעיף 1, כפי שנהגה לאורך עשרות השנים האחרונות ובהתאם לכך – מחליטה לדחות את בקשתה".

משניתנה החלטה זו, ביקשו המשיבים למחוק את העתירה. העותרת טענה כי ועדת השרים לא מילאה אחר הצו על תנאי, וביקשה כי בית משפט זה יורה למשיבה 6 או לוועדה לקבל החלטת מנומקת בבקשה, שכן לעמדת העותרת ההחלטה אינה עומדת בחובת ההנמקה המוטלת על הרשות. העותרת הוסיפה ופירטה כי היה על הוועדה להתייחס, בין היתר, לאמות המידה בהן השתמשה הממשלה כדי לפתח את מדיניות "50 השנים" שנזכרה בהחלטה, מספר הקבוצות שהגישו בקשה רשמית לקבלת הכרה כ"עדה דתית" ב-50 השנה האחרונות ועוד.

3.חלק מהנושאים שלטענת העותרת על הוועדה להתייחס אליהם, כבר נדחו בהחלטת בית משפט זה מיום 2.8.2022 בנוגע לפרטים הנוספים שהתבקשו על ידי העותרת, ובסיפא להחלטה זו נאמר "ברי כי ההחלטה מיום 22.5.2022 אינה זו שלה ייחלה העותרת. אולם, לא על כך נסבה העתירה". ואכן, משהתקבלה החלטה חדשה בעניינה של העותרת, וככל שלעותרת טענות כלפי החלטה זו, תפעל העותרת כמיטב הבנתה ולאחר מיצוי הליכים.

4.בשלב זה התייתרה העתירה במתכונתה הנוכחית לאור החלטתה של ועדת השרים. עם זאת, אין ספק שהתעורר קושי בכך שמלכתחילה נדרשה הגשת עתירה, ולאחר מכן, המתנה ממושכת להבאת הנושא בפני הרשות המוסמכת – הממשלה. בנסיבות אלה, אנו מורים על מחיקת העתירה וטענות הצדדים שמורות להם. אולם, משניתן צו על תנאי בעתירה ונוכח התמשכות ההליכים, יישאו המשיבים בהוצאות העותרת בסך 10,000 ₪.