בג"ץ 2830/18 המצפה לישראל נ. ראש הממשלה

1.

העתירה שבפנינו נסבה על הכרה בעותרת כעדה דתית רשמית בישראל, זאת לפי סעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1947-1922 (להלן: דבר המלך במועצתו ).

2.

ביום 29.4.2021 הורה בית משפט זה (המשנה לנשיאה נ' הנדל , השופטת ד' ברק-ארז והשופט מ' מזוז ) על מתן צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם "מדוע לא תדון הממשלה בבקשת העותרת להכיר בה כ'עדה דתית'".

3.

ביום 29.12.2021 הגישו המשיבים תצהיר תשובה, שבו עדכנו כי ביום 27.12.2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 860, אשר הרחיבה את סמכויותיה של ועדת השרים לענייני פנים, שירותים, תכנון ושלטון מקומי (להלן: ועדה השרים לענייני פנים ) כך שתהיה לוועדה זו הסמכות שהוקנתה לממשלה לפי סעיף 2 לדבר המלך במועצתו בעניין עדות דתיות ובכלל זה בעניין בקשתה של העותרת, מושא עתירה זו.

4.

ביום 31.5.2022 הגישו המשיבים כתב תשובה משלים שבו הם עדכנו כי ביום 22.5.2022 התקבלה החלטת ועדת השרים לענייני פנים. על-פי האמור, לאחר שקיבלה "סקירה של בקשת עמותת ה'מצפה לישראל'" החליטה הוועדה "כי אין מקום לשנות ממדיניותה של מדינת ישראל ב-50 השנים האחרונות, שלא לאשר הכרה בעדות דתיות חדשות". ביום 1.6.2022 הורה המשנה לנשיאה (בדימ') הנדל

לעותרת להגיב לאמור בכתב התשובה המשלים, עד ליום 15.6.2022.

5.

ביום 6.6.2022 פנתה העותרת למשיבים בדרישה לפרטים נוספים. בכלל זה, דרשה העותרת שיימסרו לה הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתה של ועדת השרים לענייני פנים. עוד יצוין כי ביום 14.6.2022 הגישה העותרת בקשה להורות למשיבים למסור לה את הפרטים הנוספים האמורים. בד בבד, הגישה העותרת בקשת ארכה להגשת התגובה לכתב התשובה המשלים.

6.

ביום 16.6.2022 הגישו המשיבים את המענה מטעמם לבקשת העותרת לפרטים נוספים. המשיבים הטעימו, בין היתר, כי לאחר שניתנה החלטה מנומקת של הממשלה בבקשתה של העותרת להכרה כעדה דתית רשמית, העתירה התייתרה מאחר ששוב אינה אקטואלית, ולפיכך דינה להימחק.

7.

ביום 13.7.2022 הורה המשנה (בדימ') הנדל על הארכת המועד להגשת תגובה מטעם העותרת עד ליום 31.8.2022, והוסיף כי במהלך תקופה זו תינתן החלטה בדבר הבקשה למתן פרטים נוספים.

8.

בנסיבות העניין ובשים לב להחלטתה של ועדת השרים לענייני פנים, אנו סבורים כי הבקשה למתן פרטים נוספים התייתרה. זאת, מאחר שהצו על-תנאי שניתן ביום 29.4.2021 התמקד בחובה להביא את עניינה של העותרת לדיון בממשלה. משהתקיים בממשלה דיון כזה, לכאורה אין עוד סעד שנכלל בגדרו של הצו על-תנאי, ועל כן אין צורך עוד בפרטים נוספים שנועדו לסייע לעותרים לקבל סעד. כידוע, הכלי של פרטים נוספים מיועד לשלב שבו הוצא צו על-תנאי, ותכליותיו הן צמצום המחלוקת והבהרת עמדתו של בעל דין שכנגד (ראו למשל: בג"ץ 6474/10 עיריית ראשון לציון נ' שר הפנים , פסקה י"א (21.3.2013)). בהקשר לכך, נקבעו שני מבחנים: רלוונטיות הדרישה לפלוגתאות וקיומו של מידע עדיף אצל בעל הדין שכנגד (ראו: בג"ץ 3330/97 עירית אור יהודה

נ' ממשלת ישראל (8.9.1998); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 449-447 (2017)). מכל מקום, משניתנה במקרה דנן החלטתה של ועדת השרים לענייני פנים, אין עוד מחלוקת (ככל שהדברים נוגעים לצו על-תנאי באופן שבו הוצא), וממילא אף לא נדרשת כל הבהרה. עינינו לא טחו לראות כי בין העותרת לבין המשיבים פעורה מחלוקת – אך זוהי, כך ניתן להתרשם, מחלוקת לגוף הדברים, לא זו שהועמדה ביסוד העתירה.

9.

בנסיבות העניין, על העותרת להבהיר בהודעה שתגיש עד ליום 31.8.2022, האם היא עומדת על העתירה. ויובהר: ברי כי ההחלטה מיום 22.5.2022 אינה זו שלה ייחלה העותרת. אולם, לא על כך נסבה העתירה.