בג"ץ 2848/12 עוזר דקל נ. משטרת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשטרת ישראל להעניק רישיון ל"הפנינג מחאה" ביום 20.4.12, הוא "יום המריחואנה הבינלאומי". זאת מבלי להתנות את הרישיון בתנאי האוסר צריכת קנאביס באופן מחאתי במסגרת האירוע ותוך התחייבות להימנע ממעצרים בשל המעשה האמור.

העותר פנה למשטרת ישראל וביקש רישיון לקיים אסיפה במסגרת יום המריחואנה הבינלאומי שאמור להתקיים ביום 20.4.12 בין השעות 11:00 – 13:00 בכיכר רבין בתל אביב. בבקשה נכתב כי מטרת האסיפה היא "קידום תנועות פוליטיות נגד מדיניות ההפללה והוצאת הקנאביס מחוץ לפקודת הסמים, זאת על ידי נאומים, הופעות ועישון מריחואנה בכיכר" . הבקשה, כפי שהוגשה, נדחתה על-ידי המשיבה. בהחלטת המשיבה מיום 3.4.12 (להלן: ההחלטה ) נכתב כדלקמן:

"במסגרת בקשתך לקיים אירוע בכיכר רבין שבו הינך מתכוון לעשן סמים ולעודד את המשתתפים לעשן סמים, מודיע אני לך על סירוב לקבל את פנייתך ואף להזהירך. לציין כי מדובר בעבירה פלילית. המריחואנה הינו סם המופיע בפקודת הסמים... משטרת ישראל אמונה ואמורה לשמור על החוק... משטרת ישראל לא מחוייבת לקבל בקשה לאסיפה שהכוונה שלה היא ביצוע עבירה. לסיכום מאחל אני לאדוני יום טוב ומזהירך לבל יתקיים האירוע הנ"ל במתכונתו הנוכחית, אם בכוונתך לשנות את תוכן האירוע הינך מוזמן בשנית להגיש בקשה חוקית".

2.

לטענת העותרים משטרת ישראל ביצעה איזון שגוי ביחס הראוי בין חופש הביטוי לבין חובת הציות לחוק. ההחלטה שוללת בפועל אפשרות לקיים אירוע מחאה בנושא ראוי, למרות שאירוע דומה מתקיים ברוב, אם לא בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם החופשי. לטענת העותרים, במסגרת האיזון בין הזכויות השונות יש לבחון האם הפרת החוק המתוכננת היא במשקל כה כבד, והאם נזקה לפרטים ו/או לחברה כה משמעותי, במידה שהחברה אינה יכולה לסבול ומתקיימת הצדקה לשלול את חופש הביטוי וחופש המחאה. מדובר באירוע אשר מוגבל בזמן ומתוחם במקום, אינו פוגע ברגשות הציבור, ועל כן החלטת המשיבה איננה מידתית ויש מקום לבטלה.

מנגד טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה. בעניין דנן אין כל מניעה לקיים את האסיפה המבוקשת מבלי שזו תכלול את הפעילות של עישון סמים, שזוהי עבירה פלילית, ומכאן שהחלטת המשיבה היא סבירה ואינה מגלה כל עילה להתערבות בית המשפט. לשיטת המשיבה, אין ניתן להעניק סעד שמשמעותו חסינות מראש מפני אכיפת הדין הפלילי.

3.

דין העתירה להידחות על הסף, בשל העדר עילה. לא מצאנו בעתירה תשתית משפטית התומכת בסעד המבוקש בעתירה. הצדדים אינם חלוקים ביחס לחשיבות של חופש הביטוי. נדמה כי המשיבה אף נתנה מקום לחופש הביטוי וההפגנה במסגרת החלטתה. חרף העובדה שהעותרים מבקשים לקיים הפגנה שנועדה לעודד שימוש בסם מסוג קנאביס, לא שללה המשיבה את האפשרות למימוש חופש הביטוי אף בנושא זה, שכן צויין בהחלטה שאם תוגש בקשה במתכונת שונה ניתן יהיה לשקול את הבקשה בשנית. יחד עם זאת, משטרת ישראל לא הייתה מוכנה לתת רישיון המאפשר לעבור על החוק באופן שבו יתאפשר למשתתפים באסיפה לעשן סם באישור משטרת ישראל. וכי יתכן שמשטרת ישראל אשר אמונה על אכיפת החוק ונלחמת לבער את נגע הסמים תיתן רישיון להפרת החוק? נדמה כי החלטה אחרת שהייתה מתקבלת על-ידי המשיבה לא הייתה עומדת במבחן הביקורת השיפוטית. מכאן שההחלטה שנתקבלה אינה מגלה כל עילה משפטית המאפשרת את התערבותו של בית המשפט.

4.

העותרים פירטו בהרחבה על אודות החשיבות של שימוש בקנאביס, תוך סקירה היסטורית של השימוש במדינות שונות, בציינם כי מדובר בנושא פוליטי כבד משקל. אולם, וכאמור, המשיבה לא מנעה מהעותרים לקיים פעילות מחאה בנושא הנדון שקרוב ללבם. רצונם של העותרים כי תימצא נקודת איזון שתרחיב את חופש הביטוי באופן שייתן להם את מבוקשם, איננה עומדת במבחנים המשפטיים הרלוונטיים, ולטעמי איננה מתיישבת עם השכל הישר. חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת כי אם זכות יחסית. בעבר נדונה בקשה לקיים תהלוכה שבמסגרתה יונפו "דגלי הרב כהנא". פרטי העניין ההוא שונים מפרטי העניין דנן, אך העקרון שנקבע שם, ישׂים גם כאן:

"סמכויותיה של המשטרה במתן רשיונות לעריכת הפגנות ותהלוכות מצטלבות עם אחריותה הכללית למניעת עבירות ולשמירת הסדר הציבורי. כאשר הפגנה או תהלוכה טומנת בחובה חשש לביצוע עבירות על החוק, או צפונה בה סכנה לפגיעה ממשית בסדר הציבורי, על המשטרה לקחת בחשבון שיקולים אלה במסגרת אחריותה וסמכותה להתנות הפגנה בקבלת רישיון, ולקבוע תנאים לעריכתה... הנפת דגלי כהנא, המזוהים עם תנועת 'כך' כמוה כהצהרה ברורה וגלויה בציבור של הזדהות עם ארגון שהוכרז ארגון טרור, והוצא אל מחוץ לחוק. מעשה כזה מהווה, לכאורה, עבירה על החוק... במקום בו מתנגש עקרון חופש הביטוי וההפגנה עם חובתה של המשטרה למנוע הפרה של החוק הפלילי, מוסמכת המשטרה להגביל ואף לאסור שימוש באמצעי המפר תוך כדי קיום הפגנה או תהלוכה... הפגנה שמבקשים להשתמש בה באמצעים המפרים את החוק - כגון אמצעים המהווים הבעת תמיכה גלויה בארגון טרור, מוסמכת המשטרה להתנות את קיומה באיסור שימוש באמצעים כגון אלה... לאור האמור, עמדת המשטרה במקרה זה, לפיה אין להתיר הנפת דגלים המזוהים עם תנועת 'כך' בהפגנת תנועתם של העותרים, עולה בקנה אחד עם סמכויותיה ועם אחריותה למנוע עבירות על החוק. המשטרה לא סרבה להתיר לעותרים, ביחד עם אחרים, לקיים תהלוכה או הפגנה. היא סרבה להתיר שימוש באמצעים פסולים, מפרי חוק, בהפגנה. החלטתה בעניין זה מצויה בגדרי הדין, ומתיישבת עם תקנת הציבור והאינטרס הציבורי. החלטת המשטרה הנה סבירה, ראויה ומידתית, ואין עילה להתערב בה" (בג"ץ 333/09 בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים פסקאות 8-13 (18.4.10)).

5.

המשטרה רשאית אפוא להתנות את הרישיון בדרישה שלא תתבצע הפרת חוק. העותרים ניסו להמעיט מעוצמת ההפרה בעניין דנן תוך השוואה לעניינים אחרים. אולם אין חולק כי מדובר בבקשה לאפשר עישון סם בפומבי באסיפה של מאות אנשים. הגבלת האירוע בזמן ובמקום אינה מקהה מעוצמת הפגיעה בחוק. העותרים תיארו את חשיבות סם הקנאביס מנקודת מבטם, אולם אין חולק כי מדובר ב"סם מסוכן" כמשמעותו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973; והפרת החוק המבוקשת היא ברורה ובוטה.

6.

העתירה נדחית.

העותרים ישאו בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך של 3,000 ₪.