פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
2913/21
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקשים:
1. עו"ד חץ-דוד עוזר
2. גיל קיטאי
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל
בקשה לדיון נוסף על
פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 2521/21 מיום 14.4.2021 אשר ניתן על
ידי כבוד השופטים
ע' פוגלמן, ג' קרא
ו-
י' אלרון
בשם המבקשים:
עו"ד חץ-דוד עוזר
החלטה
זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (השופטים ע' פוגלמן , ג' קרא , ו י' אלרון ) מיום 14.4.2021 בבג"ץ 2521/21 (להלן: פסק הדין ) שבו נדחתה על הסף עתירת המבקשים להורות למשיבה, משטרת ישראל (להלן: המשטרה ) לאפשר להם לקיים הפגנה שבמהלכה משתתפיה יצרכו קנאביס "באופן מחאתי", וזאת מבלי שיינקטו צעדי אכיפה נגדם.
1.
ביום 31.3.2021 פנה המבקש 1 למשטרה, וביקש "אישור והתחייבות שלא יבוצעו מעצרים ולא יחולקו דוחות בגין עבירות שקשורות לקנאביס" במהלך אירוע מחאה לרגל "יום הקנאביס הבינלאומי", שהמבקש 1 היה בין מארגניו. בפנייתו, ציין המבקש כי בית משפט זה אמנם דחה בעבר עתירה דומה במהותה אשר הופנתה כלפי סירוב המשטרה להעניק "רישיון לקיים אסיפה במסגרת יום המריחואנה הבינלאומי" בפסק דין בעניין ב בג"ץ 2848/12
עוזר נ' משטרת ישראל (17.4.2012) (להלן: עניין עוזר ) אלא שמאז חל שינוי במדיניות ההפללה והענישה בגין צריכת קנאביס. על כן, סבר המבקש כי נקודת האיזון בין מכלול הערכים המתחרים השתנתה, וכי יש לבכר את זכות המפגינים לחופש הביטוי, ולהימנע מנקיטה בצעדי אכיפה נגדם.
2.
ביום 11.4.2021, דחתה המשטרה את בקשת המבקש להימנע מצעדי אכיפה נגד המפגינים. במכתבה, הדגישה המשטרה כי קנאביס עודנו מוגדר כסם מסוכן לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973, וחוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח-2018 מטיל מגבלות חוקיות על שימוש עצמי קנאביס, ואף קובע כי במקרים מסוימים יוגשו כתבי אישום בגין שימוש עצמי כאמור. על כן, ומשחופש הביטוי אינה זכות מוחלטת, הובהר כי אם תבוצענה עבירות פליליות במהלך האירוע, "תבצע המשטרה אכיפה בהתאם לשיקול דעתה ולסמכויותיה הנתונות לה".
3.
בעקבות מענה המשטרה, הגישו המבקשים עתירה לבית משפט זה אשר נדחתה על הסף בפסק הדין, בו הפנה בית המשפט לעניין עוזר ולנימוקים אשר עמדו ביסודו, וקבע כי "דברים אלו יפים, בשינויים המחויבים, אף לעניין העתירה דנן".
4.
מכאן הבקשה שלפני בה טוענים המבקשים כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, לפיה "כל הפרת חוק במסגרת הפגנה היא אסורה". המבקשים סבורים כי הלכה זו סותרת הלכות קודמות של בית משפט זה, לפיהן המשטרה רשאית להגביל את הזכות להפגין רק מקום שבו מתקיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בסדר הציבורי או בשלום הציבור. בפסק הדין, כך לגישת המבקשים, בית המשפט כלל לא בחן את השאלה האם המשטרה פעלה כדין כאשר הגבילה את הזכות להפגין, אלא הסתפק בהפניה לנימוקי פסק הדין בעניין עוזר . המבקשים סבורים כי נימוקים אלה אינם יפים לענייננו שכן הם אינם מייחסים משקל ל שינוי שחל במדיניות ההפללה והענישה בגין צריכת קנאביס , וכן למסקנות הצוות הבין-משרדי לבחינת מדיניות בנוגע לאיסור על צריכת קנאביס בישראל, מהן עולה כי יש לאמץ "מדיניות שתחיל לגליזציה הכוללת אסדרה נכונה ויסודית של שוק הקנאביס".
5.
דין הבקשה לדיון
נוסף להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא שבפסק הדין של בית המשפט העליון נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף. ואולם, משעתירתו של המבקש נדחתה על הסף, ברי כי לא נקבעה בפסק הדין כל הלכה ( דנג"ץ 7910/20
פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש – האלוף תמיר ידעי
(17.11.2020)). טענות המבקשים שלפיהן שגה בית המשפט כאשר לא התייחס לשינוי הנסיבות שחל מאז ניתן פסק הדין בעניין עוזר
הן טענות ערעוריות, וכבר נפסק כי אלה אינן מצדיקות דיון נוסף
(דנג"ץ 3905/20 הרבנות הראשית לישראל נ' עמותת הפורום החילוני , פסקה 16 (10.1.2021)).
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א
בסיון התשפ"א (1.6.2021).
ה נ
ש י א ה