דנג"ץ 5233/21שלמה פריינטה נ. משטרת ישראל

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ג' קרא , י' אלרון ו- א' שטיין ) מיום 13.7.2021 בבג"ץ 4062/21 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחתה על הסף עתירת המבקש להורות למשיבה 1, משטרת ישראל (להלן: המשטרה ), לפעול באופן מידי להפסקת פלישתה של המשיבה 2 – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (להלן: האגודה ) למקרקעין המצויים, לטענת המבקש, בחזקתו.

1.

עניינו של ההליך בסכסוך שנתגלע בין המבקש ובין האגודה ביחס למקרקעין המצויים בתחומי הישוב אדורה שבדרום הר חברון (להלן: המקרקעין ), ואשר לטענת המבקש, הוקצו לו בשנת 2000 על ידי האגודה לשימושים מסחריים. המבקש טוען כי האגודה ביקשה לבטל את ההקצאה באופן חד-צדדי, בניגוד לדין ותוך הפרת הסכם ההקצאה שנחתם עם הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש (להלן: הממונה ), בעוד האגודה טוענת כי המקרקעין מעולם לא הוקצו למבקש אשר מחזיק בהם שלא כדין.

ביום 23.2.2021 דיווח המבקש למשטרה על פלישה של האגודה או מי מטעמה למקרקעין. המשטרה שלחה למקום ניידת סיור, ובתום הסיור הורה נציג המשטרה על הקפאת המצב הקיים בשטח והפנה את הצדדים להגיש תלונה ולפעול להסדרת הסוגיה בפני הערכאות המוסמכות. פנייה נוספת שביצע המבקש למשטרה בעניין זה ביום 1.6.2021 נדחתה נוכח קיומו של סכסוך אזרחי ביחס לזכויות במקרקעין, והמבקש הופנה בשנית להסדיר את הסוגיה באפיקים המשפטים המתאימים. בעקבות זאת הגיש המבקש את העתירה מושא הבקשה שלפניי.

2.

ביום 13.7.2021 דחה בית משפט זה (השופטים קרא , אלרון ו שטיין ) את עתירת המבקש על הסף. בפתח הדברים ציין בית המשפט, מפי השופט שטיין , כי חרף הכסות המינהלית שניסה המבקש לשוות לעתירתו, עניינה של העתירה בסכסוך אזרחי הנסוב על שאלת הזכויות במקרקעין,

אשר מקומו להתברר לפני הערכאות האזרחיות המוסמכות ולא בבית המשפט הגבוה לצדק. הימנעותו של המבקש מהבאת הסכסוך להכרעה באפיק המשפטי הנכון, כך נקבע, אינה יכולה לשמש הצדקה לעשיית שימוש במשאבי המשטרה לצורך קביעת עובדות בשטח. בנסיבות אלה, ובשים לב לבירור שערכה המשטרה, ממנו עלה כי אין ברשות הממונה כל הסכם ביחס למקרקעין נושא העתירה, קבע בית המשפט כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המשטרה וכי אין עילה להורות לה לפעול אחרת משפעלה. בית המשפט הוסיף וציין כי הגשת העתירה לוקה בפגמים המצדיקים אף הם את דחייתה על הסף, ובכלל זאת אי-צירוף משיבים רלוונטיים (הממונה והחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית) והימנעותו של המבקש מלגלות את השיג ושיח שניהל עם הממונה בעניין הזכויות במקרקעין. מטעמים אלו נדחתה העתירה על הסף והמבקש חויב בהוצאות המשטרה בסך 5,000 ש"ח.

3.

מכאן הבקשה דנן, בה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לפיה הגנה על זכותו של מחזיק במקרקעין מותנית בבירור מקדים מצד המשטרה של סוגיית הזכויות בהם – וככל שזו שנויה במחלוקת, על מנת להסתייע במשטרה יש צורך בפנייה מוקדמת לערכאות המשפטיות לשם בירור הזכויות במקרקעין. הלכה זו, לעמדת המבקש, עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית משפט זה, לפיהן מקום שבו שוררת אי-בהירות באשר לזכויות במקרקעין על המשטרה להגן על זכותו של המחזיק בהם עד להכרעה בסוגיה . עוד טוען המבקש כי בית המשפט שגה בקבעו כי העתירה נסובה בעיקרה על סכסוך אזרחי באשר לזכויות במקרקעין. לשיטתו, העתירה הופנתה כנגד התנהלות המשטרה וסירובה להגן על חזקתו במקרקעין, ומשכך לא היה מקום לחייבו בגילוי התכתבותו עם הממונה, אשר נערכה לאחר הגשת העתירה ונסבה על שאלת הזכויות במקרקעין גרידא. ברוח דומה טוען המבקש כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את אי-צירופם של הממונה והחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית כמשיבים לעתירה, שכן לא התבקש נגדם כל סעד וממילא אין בסעד שנתבקש בעתירה כדי לפגוע במי מהם.

4.

דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 912/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר , פסקה 5 (21.4.2021)). לא זה המקרה שלפנינו. משעתירתו של המבקש נדחתה על הסף, ברי כי לא נקבעה בפסק הדין כל הלכה (דנג"ץ 2913/21 עוזר נ' משטרת ישראל , פסקה 5 (1.6.2021); דנג"ץ 8845/20 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות , פסקה 9 (22.2.2021)).

מכל מקום, בפסיקה נקבע לא אחת כי סכסוך בעניין בעלות וחזקה במקרקעין מקומו להתברר לפני הערכאות האזרחיות המוסמכות (בג"ץ 8628/07 שעשוע נ' משטרת ישראל , פסקה 4 (24.1.2008); בג"ץ 11109/07 שמונוב נ' השר לענייני בטחון פנים , פסקה ה' (2.1.2008)). עיון בפסק הדין נושא הבקשה מעלה כי בית המשפט אך יישם הלכה זו על נסיבותיו הפרטניות של המקרה בקבעו כי על אף ה"אצטלה המינהלית" שניסה המבקש לשוות לעתירתו, העתירה נסובה למעשה על סוגיית הזכויות במקרקעין ומקומה להתברר לפני בתי המשפט האזרחיים המוסמכים. בכך אין לראות משום חידוש הלכה אשר מצדיק קיומו של דיון נוסף. יתר טענות המבקש בדבר המשגים שנפלו, לשיטתו, בפסק הדין נושאות אופי ״ערעורי״ וכפי שכבר נפסק – דיון נוסף אינו ערעור נוסף (דנג"ץ 4605/21 שלבי נ' המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית , פסקה 5 (30.6.2021); דנג"ץ 3905/20 הרבנות הראשית לישראל נ' עמותת הפורום החילוני , פסקה 16 (10.1.2021)).

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.