בג"ץ 2849-24 בג"ץ 2849-24

ביום 6.11.2024 דחינו את עתירתו של העותר, ועם מתן פסק דיננו הטיפול בתיק הסתיים. אף אם נניח – ולא כן היא – כי קיים בדין הליך של בקשה לעיון חוזר בפסק דין של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא מצאנו בבקשה שלפנינו טעם מבורר המצדיק עיון חוזר בפסק דיננו.

טענות העותר, הן בעתירתו והן בתשובתו לתגובה המקדמית, כמו גם המסמכים הרבים שצורפו להן, נבחנו במלואן. עיקר הטענות קיבלו התייחסות במסגרת פסק הדין, באופן ענייני וממצה (ראו, למשל, בעניין המזכר, בפסקה 8; בסוגיית אי צירוף המתלוננת, בפסקאות 5 ו-9; בעניין הסגת הגבול, בפסקה 10); ולחלקן לא נמצא טעם המצדיק התייחסות נפרדת אליהן, בין משום שהדיון בהן התייתר (כך, למשל, בעניין רישומה של עבירה נוספת של "שיבוש הליכי משפט" אשר נמחקה מהרישום המשטרתי כפי שצוין בפסקה 2), ובין משום שלא היה בהן כדי לסייע לעותר (כגון, החלטה שניתנה בהליך משפטי אחר שהתנהל בין הצדדים לפני כעשור). ממילא, יוזכר כי אין בית המשפט נדרש להתייחס לכל טענה מטענות הצדדים, אלא די בכך שדן במרכזיות שבהן הדרושות להכרעה.

העותר מציין בבקשתו לעיון מחדש את תחושתו כי עתירתו לא זכתה להתייחסות הרצינית לו היא ראויה בשל כך ש"בפני המותב עניינים רבי מעלה ביניהם לאומיים גורליים", ואת חששו כי היחס לעניינו היה כאל "שטות וזוטה". אין לנו אלא להצטער על כך שזו תחושת העותר, ולהבהיר כי חששו אינו מבוסס כלל ועיקר. למרות צוק העיתים ועומס התיקים, עושה בית משפט זה לילות כימים על מנת לעמוד במכלול המשימות הניצבות לפניו, תוך מתן תשומת לב הולמת לכל הליך המונח על שולחנו – פרוטה כמאה; אזרחי כציבורי; פרטי כלאומי. חשיבות העתירה דנן מבחינת העותר מובנת וברורה – ועדיין, דינה להידחות מהטעמים שפורטו בפסק דיננו.

לנוכח האמור, הבקשה לעיון חוזר נדחית.