בג"ץ 2857/01 איאד מוגרבי נ. מדינת ישראל

התעוררה בפניי בעיה של מעצר עד תום ההליכים על אשמה של רצח, במקרה שבו העדות העיקרית ניתנה על-ידי שותף, שבינתיים הלך לעולמו.

על-פי סעיף 10א לפקודת הראיות, האמרה שניתנה מחוץ לבית המשפט קבילה בתנאי שיוכח כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האמרה מלתת את העדות, דהיינו - בנסיבות הבמקרה שלנו - שמותו של בעל האמרה נגרם במעשה בלתי חוקי מצד אדם שביקש למנוע את מתן העדות.

מתברר כי החקירה של נסיבות מותו של נותן האמרה טרם הסתיימה. בית המשפט קמא עיין בחומר הזה ודחה את המשך הדיון ליום 3.5.2001, שעד למועד זה יישאר חומר החקירה בגדר חומר חסוי.

לפני טען בא-כוח העורר כי הליכים אלה אינם תקינים וכי אין להסתמך על האמרה הזאת כדי לקבוע את התשתית הראייתית לכאורה, הדרושה לקיומה של עילת מעצר.

לדעתי, דבר חסיון החומר וקיומה של תשתית ראייתית בנסיבות אלה, הן שאלות הראויות להידון בפני הרכב.

לכן פונה אני לנשיא בית המשפט העליון כי הדיון יתקיים בפני הרכב.