בג"ץ 2883-24 בג"ץ 2883-24

השופט ע' גרוסקופף:

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, עצור מנהלי, לקיים שיחת טלפון עם בני משפחתו לשם ניחום אבלים בעקבות פטירת אימו.

1.העותר, יליד 1977 ותושב רמאללה, מצוי במעצר מנהלי בבית הסוהר "עופר" (להלן: בית הסוהר) מיום 31.10.2023 עקב חשד לפגיעה בביטחון האזור, חברות, פעילות ומתן שירות לארגון חמאס והסתה ברשתות החברתיות. יצוין כי העותר נעצר מספר חודשים לאחר ששוחרר ממאסר בן 15 שנים בעקבות הרשעתו בניסיון רצח (להרחבה ראו ע"פ 7961/09 ברגותי נ' מדינת ישראל (16.5.2011)), וכי צו המעצר המנהלי בעניינו הוארך עד ליום 7.6.2024, בין השאר, בשל קשריו עם פעילים בכירים בארגון חמאס ותמיכתו בהתנהלות הארגון בעזה. עוד יצוין כי במהלך מעצרו, נשפט העותר פעמיים בדין משמעתי ונשלח לבידוד בן 7 ימים (וסך הכול – 14 ימי בידוד): פעם אחת, ביום 10.12.2023, נשפט בגין מציאת פלח מתכת באורך 20 ס"מ מתחת לארונית בתאו; ופעם שנייה, ביום 14.4.2024, נשפט בגין מציאת שתי סוללות מוסלקות בחלון השירותים בתאו.

2.ביום 15.2.2024 פנה המוקד להגנת הפרט (להלן: המוקד) לקצינת האסירים בבית הסוהר (להלן: קצינת האסירים) בבקשה כי תינתן לעותר האפשרות לשוחח טלפונית עם אימו, אשר באותה עת הייתה מאושפזת בבית החולים במצב קריטי עקב מחלת הסרטן ממנה סבלה. עוד באותו יום, במועד שטרם הוברר על ידי הצדדים (בין אם לפני פניית המוקד ובין אם לאחריו), הגיעו לבקר את העותר עורכות דין מטעם המוקד ובישרו לו על פטירת אימו שעות ספורות קודם לכן. 3 ימים לאחר מכן, הודיעה קצינת האסירים למוקד כי מפקד בית הסוהר סירב לאשר את שיחת הטלפון. בו ביום, פנה המוקד בשנית, וביקש כי יתאפשר לעותר לקיים שיחת טלפון חד-פעמית עם אחיו לצורך ניחום אבלים, וזאת מטעמים הומניטריים. ביום 20.2.2024 הודיעה קצינת האסירים כי גם בקשה זו סורבה, ועל כן, ובחלוף כחודש וחצי, הוגשה העתירה שלפנינו.

3.לאחר שעיינו בטענות העותר, ובתגובה המקדמית מטעם המשיב, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כך, בראש ובראשונה, לאור שיקול הדעת הרחב הנתון למפקד בית הסוהר בעניינים כגון דא, והיקף ההתערבות המצומצם מאד של בית משפט זה הנגזר מכך (ראו והשוו: בג"ץ 3400/22 אלגעבה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (3.7.2022)); בהינתן שבקשת העותר (באמצעות המוקד) לשוחח עם אימו נעשתה בשלב בו התברר כי הדבר כבר לא היה אפשרי; בשים לב לכך ששיחת טלפון אינה זכות קנויה של אדם המצוי במעצר מנהלי (סעיף 19 לפקודת נציבות 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים"; נציבת שירות בתי הסוהר "הוראת שעה – צמצום פעילויות שגרה בעת מלחמה" מיום 16.10.2023, שנכון לשעה זו הוארכה עד ליום 1.5.2024. כן ראו: בג"ץ 7753/23 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון לאומי, פסקה 36 (23.11.2023)); לנוכח נסיבותיו הפרטניות של העותר כפי שפורטו בתגובה המקדמית (ובכלל זה עילות מעצרו והתנהלותו בתקופת מעצרו); ואף בשל העיתוי בו הוגשה העתירה.

4.אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.