בג"ץ 2919/16 בג"ץ 2919/16

השופט נ' סולברג:

1.בעתירה שלפנינו מלין העותר על כך שהמשיבה 1, המועצה האזורית מטה בנימין, אינה אוכפת כדבעי את דיני התכנון והבניה על הנכס הסמוך לביתו של העותר, ביתו הפרטי של המשיב 3. העותר מבקש כי נורה למשיבים "לחדול מאכיפה בררנית של חוקי התכנון והבנייה ולפעול לאכיפת חוקי התכנון והבנייה וחוקי העזר השונים בעניין חריגות הבנייה והפעלת העסק הלא חוקי הקיימים מזה שנים ארוכות בבית הסמוך לביתו של העותר" ; באופן פרטני, מבוקש להורות למשיבים להוציא לאלתר צו להריסת הבנייה הבלתי חוקית, לסגור לאלתר את העסק הפועל בבריכה בביתו של המשיב 3, וכן לנמק מדוע הם נמנעים ממיצוי ההליכים הפליליים והתכנוניים נגדו. כבדרך אגב מבוקש גם להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא לאפשר לעותר עצמו להכשיר את הבנייה שבוצעה בשטחו, לכל הפחות כפי שניתנה אפשרות כזו למשיב 3.

2.לאחר העיון בעתירה ובתשובת המשיבים לה, הגענו למסקנה כי יש לדחותה על הסף, וזאת לנוכח קיומו של סעד חלופי, על דרך הפניה לבית המשפט לעניינים מקומיים הפועל באזור יהודה ושומרון. בסעיף 126 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981, הסמיך המפקד הצבאי את בית המשפט לעניינים מקומיים לדון, בין היתר, "בענינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים" ; ענייני תכנון ובניה כלולים בתוספת זו, ובכלל זה מוסמך בית המשפט לעניינים מקומיים לדון גם בטענות הנוגעות לאופן הפעלת הסמכות המוקנית לרשויות המינהל מכוח דיני התכנון והבנייה באזור (ראו: בג"ץ 4524/09 פטרבורסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - רשות הרישוי עיריית ביתר עילית (30.6.2009); בג"ץ 7653/12 שער נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון

(30.6.2013)). העיון בכתבי הטענות שלפני מחזק מסקנה זו, באשר בין הצדדים קיימות מחלוקות עובדתיות שונות, שמן הראוי כי תתבררנה בערכאה דיונית, ולא בבית משפט זה.

3.בשולי הדברים אוסיף כי למקרא העתירה עולה כי לעותר שלל טענות נוספות הנוגעות להליכים פליליים המתנהלים נגדו בהקשר התכנוני, תוך אכיפה בררנית לטענתו, וכן טענות הנוגעות לנזקים לכאורה שגורם לו המשיב 3 במעשיו. טענות אלו נטענו בעתירה ללא שנתבקש סעד בגינן; מכל מקום, גם מקומן של טענות אלו אינו במסגרת פניה לבית משפט זה.

4.לאור זאת, העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה 1 והמשיב 3, על הצד הנמוך, בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מהם.