בג"ץ 2924/20 לביא, זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ. מפקד תחנת

השופט א' שטיין:

1.

העתירה שלפנינו תוקפת את הנחייתו של מפקד תחנת בנימין במשטרת ישראל שלא לנקוט בפעולות אכיפה כלפי כלי רכב פלסטינאים נטולי לוחיות זיהוי ("משטובות") בהם נעשה שימוש לעבודות חקלאיות באזור בנימין, אשר מלוות באבטחה על ידי כוחות הביטחון.

2.

לטענת העותרים, הנחייה זו אינה חוקית ולוקה בחוסר סמכות, ועל כן איננה יכולה לבוא בגדרו של שיקול הדעת הלגיטימי אשר נתון לרשויות האכיפה בקביעת סדרי העדיפויות והקצאת משאבים. העותרים מוסיפים וטוענים, כי תרומתם של כוחות הביטחון לשימוש חקלאי ב"משטובות" על ידי התושבים הפלסטינאים הופכת את המדינה לשותפה לדבר עבירה, בהינתן האיסורים הפליליים אשר חלים על שימושים תחבורתיים בכלי רכב בלתי בדוקים ובלתי מורשים.

3.

מנגד, המדינה טוענת כי הסרת האכיפה נגד "משטובות" המשמשות את חקלאי האזור בעונת המסיק והחריש במטעי זיתים נובעת משני אלו: (1) היות הסיכון התחבורתי נמוך יחסית, בהינתן הגבלת השימוש ברכבים אלו לשטחי חקלאות; וכן (2) חשיבות הפעילות החקלאית לתושבים פלסטינאים כמקור פרנסה ומחיה וכעניין מסורתי. המדינה מוסיפה וטוענת, כי היא ממקדת את פעולות האכיפה שלה נגד "משטובות" שנהגיהן מבצעים עבירות תנועה בכבישים ובצירים השונים, בפרט אלו שמסכנות חיים, כאשר רמת האכיפה מותאמת למדרגים של זמינות כוחות הביטחון. באשר לאבטחת החקלאים שעושים שימוש ב"משטובות" – המדינה מסבירה כי הדבר נעשה למען ביטחון האזור וכדי למנוע חיכוכים ועימותים אלימים בין תושבים פלסטינאים לבין תושבים ישראליים, בהתבסס על ניסיון העבר. דברים אלו הובאו לידיעת העותרים ביום 3.5.2020, בתשובה לפנייתם בנושא העתירה. המדינה מסכמת וטוענת, כי מדיניות האכיפה והאבטחה שבה עסקינן הינה פועל יוצא של איזון אינטרסים והקצאת משאבים, שבו אין מקום שנתערב.

4.

סבורני כי דין העתירה להידחות.

5.

טענת העותרים המייחסת למדינה שותפות לדבר עבירה איננה נכונה, מאחר שפעולות האבטחה הננקטות בשטחי המסיק והחריש לא נועדו לעודד את השימוש הבלתי חוקי ב"משטובות" או לסייע לו. פעולות אלו נועדו להבטיח את ביטחונם האישי של התושבים ואת גישת החקלאים לשטחי החקלאות שלא הוכרזו כשטח צבאי סגור – זאת, כחלק מחובתו של הריבון לכונן ביטחון ולהגן על רווחת התושבים באזור שבשליטתו, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 9593/04 מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (26.6.2006). השימוש החקלאי ב"משטובות" הוא פועל יוצא של מדיניות האכיפה התחבורתית, ולא של פעולות האבטחה.

6.

באשר למדיניות האכיפה התחבורתית, ברי הוא כי זו נובעת מהמאזן של עלות-מול-תועלת אשר נעשה על ידי הרשות המוסמכת, ובכגון דא אין אנו מתערבים. כפי שהובהר בשורה של פסקי הדין, התערבותנו במדיניות האכיפה ובסדרי העדיפויות של אוכפי החוק שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, אשר כוללים התנערות הרשות מחובותיה לאכוף את הדין ומחדלים שלטוניים אחרים אשר נגועים בפגמים יסודיים כדוגמת הפליה, זדון, שרירות-לב וחוסר סבירות קיצוני (ראו, למשל: בג"ץ 2407/10 רגבים נ' שר הביטחון (8.3.2012)).

7.

מיקוד פעולות האכיפה על נהגי "משטובות" שיוצרים סיכונים תחבורתיים וביטחוניים בצירי תנועה ובכבישים, תוך הסרת האכיפה משטחי חקלאות, איננה חוצה את הקווים האדומים של אי-סבירות קיצונית, ואף איננה מתקרבת אליהם. ההיפך הוא הנכון: מדיניות זו תואמת את המודלים הכלכליים של אכיפה אסטרטגית גלויה, שבמסגרתה ממצה המדינה את הדין, ללא ויתורים וללא פשרות, עם מפרי החוק החמורים ביותר. לצד החיסכון במשאבים הציבוריים, אכיפה כאמור גורמת למפרי החוק להימנע מהפרות בוטות בדרגת חומרה גבוהה אשר מבליטה את המפר, ולהתחרות ביניהם על חוסר בולטות – דבר שמביא בהדרגה להפחתה משמעותית ברמת הפעילות האסורה (ראו: ​ Margaret H. Lemos & Alex Stein, Strategic Enforcement , 95 Minn. L. Rev.

9 (2010) ). הבחירה במודל האכיפה המתאים לנסיבות מצויה בידי הרשות אשר אוכפת את הדין, והדין-וחשבון שהרשות נותנת בעניינים אלו של סדרי העדיפויות הינו ציבורי ולא משפטי.

8.

אשר על כן, הנני מציע לחבריי כי נדחה את העתירה ונחייב את העותרים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪.

ש ו פ ט

השופט מ' מזוז :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ג' קרא :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין .