בג"ץ 2926-24 בג"ץ 2926-24

השופט י' אלרון:

1.העותר, יליד שנת 1988, תושב דורא/יתיר, ריצה בעבר תקופת מאסר בגין הרשעתו בעבירה של חבלה ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. העותר נעצר לאחרונה ביום 22.12.2023, ומוחזק במעצר מינהלי החל מיום 4.1.2024 אשר בתוקף עד ליום 21.6.2024.

2.לטענת באת-כוח המשיבים, צו המעצר המינהלי הוצא לאחר שעלה ממידע מודיעיני חסוי כי העותר הוא פעיל חמאס, מעורב בפעילות ארגונית המסכנת את ביטחון האיזור וחשוד בהסתה ועידוד פעילות אלימה נגד ישראל.

3.לאחר שעיינו, בהסכמה, בחומר מודיעיני חסוי במעמד צד אחד, נחה דעתנו כי יש בו כדי לתמוך באמור בפרפרזה שהונחה גם בפני בא-כוח העותר.

4.אשר על כן, יש לדחות את העתירה.

5.עד כאן בהתייחס לעניינו הקונקרטי של העותר. מצאתי להוסיף הערה במישור העקרוני – סעיף 285 לצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הוראת הביטחון), קובע את סמכות המפקד הצבאי באזור להורות על מעצרו של אדם, ולהוסיף ולהאריך את תוקפו של צו המעצר. כל זאת, שלא במעמד האדם שנעצר. וזאת לשון הסעיף:

285.(א) היה למפקד כוחות צה"ל באזור או למפקד צבאי שהוסמך על ידו לענין סעיף זה (בסימן זה: "מפקד צבאי") יסוד סביר להניח, שטעמי בטחון האזור או בטחון הציבור מחייבים שאדם פלוני יוחזק במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות על מעצרו של האדם לתקופה שתצוין בצו ושלא תעלה על שישה חודשים (בסימן זה: "צו מעצר").

(ב) היה למפקד צבאי יסוד סביר להניח, ערב פקיעת תוקפו של צו מעצר לפי סעיף קטן (א) שטעמי בטחון האזור או בטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העצור במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות מפעם לפעם על הארכת תוקפו של צו המעצר המקורי לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, ודין צו ההארכה לכל דבר כדין צו המעצר המקורי.

(ג) צו מעצר לפי סימן זה יכול שיינתן שלא במעמד האדם שעל מעצרו הוא חל.

הפעלת סמכות חריגה זו מחייבת כי המפקד הצבאי יסבור כי "הדבר הכרחי בגלל טעמי בטחון החלטיים" (סעיף 286א להוראת הביטחון). עוד נקבע בהוראת הביטחון הסדר המעגן ביקורת שיפוטית הדוקה על הליך המעצר המינהלי. כך, יש להביא אדם הנעצר במעצר מינהלי בתוך 12 ימים (288 שעות) מעת מעצרו לפני שופט צבאי שדרגתו לא תפחת מדרגת רס"ן. אותו שופט רשאי לאשר את צו המעצר, לבטלו או לקצרו. אם לא הובא העציר בפני שופט בפרק הזמן האמור – ישוחרר בהעדר עילה אחרת למעצר (סעיף 287(א) להוראת הביטחון). מבחינה מהותית השופט "יבטל את צו המעצר אם הוכח לו שהטעמים שבגללם ניתן לא היו טעמים עניניים של בטחון האזור או של בטחון הציבור, או שניתן שלא בתום לב או מתוך שיקולים שלא לענין" (סעיף 287(ב) להוראת הביטחון). על החלטת שופט כאמור, ניתן לערער לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים (סעיף 288(א) להוראת הביטחון).

6.אין לכחד: מעצר מינהלי הוא כלי שמעורר קושי, תהיינה נסיבותיו אשר תהיינה. עם זאת, השימוש בו נהפך לכורח המציאות אשר ממנו לא ניתן להתעלם, ובצוק העיתים נעשה בו שימוש הולך וגובר. מכל מקום, חריגות כלי זה מחייבת, כאמור, בקרה שיפוטית הדוקה. בקרה זו בצדה מחיר, בין היתר בהיותה דורשת משאבים שיפוטיים ניכרים. במהלך הדיון בעתירות אלו, בית משפט זה בוחן, על פי רוב, את הראיות המינהליות החסויות המוצגות במעמד צד אחד בהסכמת בא-כוח העותר ומתרשם אם יש בהן כדי לבסס את המיוחס לעותר. ברוב מוחלט של המקרים, אם לא בכולם, מדובר בסוגיה ראייתית עובדתית מובהקת אשר נסובה על המקרה הקונקרטי שלפני בית המשפט ואשר אינה מחייבת דיון משפטי מורכב.

7.המתכונת הנוכחית לביצוע בקרה שיפוטית זו נראית לי אנומלית. זאת, מהטעם הבא: ביקורת שיפוטית על מעצרים מינהליים במדינת ישראל מופקדת, ככלל, בידי נשיא של בית משפט מחוזי כדן יחיד, כשהחלטתו ניתנת לערעור בפני מותב של דן יחיד בבית משפט זה (ראו: סעיפים 4 ו-7 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979; וכן עמ"מ 3566/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-5 (2.5.2024)).

כלל זה ראוי שתהא לו תחולה כללית, כדרכם של כללי משפט. לכן, פתרון ראוי, לגישתי, הוא לקבוע בחקיקה ראשית כי עתירה ביחס לצו מעצר מינהלי לפי סעיף 285 להוראת הביטחון תידון ותוכרע על ידי שופט אחד של בית משפט זה, ולא במותב תלתא. במצב זה צו המעצר המינהלי עובר תחת שבט ביקורתו של השופט הצבאי בערכאה הראשונה, של שופט צבאי של בית המשפט הצבאי לערעורים, ולבסוף של שופט בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לטעמי, בקרה משולשת זו מספקת כלי אפקטיבי המבטיח את חוקיות המעצר והכרחיותו. לצד זאת, ניתן לקבוע הסדר ספציפי, ככל שנדרש כזה, המאפשר לשופט הדן בעתירה להורות על הרחבת ההרכב וזאת במקרים נדירים שבהם עולה שאלה רוחבית או שקיימת מורכבות מיוחדת.

לחלופין, ניתן לעגן הסדר שלפיו הסמכות לדון בעתירות נגד מעצרים מינהליים לפי הוראת הביטחון תהא נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. מוצע כי עתירות אלו יתבררו לפני נשיא של בית משפט מחוזי כדן יחיד, אשר החלטתו תהא נתונה לערעור לפני בית משפט זה במותב של דן יחיד.

8.הצעות אלו, לטעמי, לא תגרענה מאומה מטיב הביקורת השיפוטית על צווי המעצר המינהליים מכוח הוראת הביטחון ואף תגברנה את יעילותה.

9.סוף דבר: העתירה נדחית.