בג"ץ 297/10 אברהם באטוס נ. ביה''ד הרבני הגדול

השופט י' דנציגר :

1.

עניינה של העתירה שלפנינו הינה בבקשתו של העותר כי נתערב בהליכי הבוררות שניהל העותר בבית הדין הרבני.

2.

על פי הנטען בעתירה, העותר ואדם נוסף (להלן: הנתבע ) חתמו על שטר בוררות בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו בשנת 2005. העותר טוען כי הדיין בבית הדין הרבני האזורי הודיע לצדדים לשטר הבוררות, בין היתר, כי במידה ו"הנתבע לא יופיע, הוא, ישמע העדות, ויברר הראיות, ויוציא פס"ד [פסק דין – י.ד.], על פי, מה ששמע ראה וחקר" (כך על פי העותר). העותר מוסיף וטוען, כי נעשה ניסיון לפתור את המחלוקת, שככל הנראה נוגעת למקרקעין בעיר חולון, במסגרת פירוק השיתוף אולם משניסיון זה לא צלח שב העותר לבית הדין הרבני האזורי. ואולם, בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי ביום 14.1.2008 נקבע:

"מאחר וב"כ הנתבע הודיע שאינו מעוניין לנהל הדיון בבי"ד רבני, לכן התיק נסגר".

יוער כי בפרוטוקול הדיון מאותו היום צויין על ידי בית הדין הרבני האזורי:

"עצם הדבר שהוזמן לדין, ולא רוצה, הוא סרבן לדין תורה. וניתן לך אישור, שתבעת כאן, והנתבע לא חפץ להתדיין כאן, ותוכל לתבוע במקום אחר".

העותר טוען כי ניסה במשך זמן רב לפנות לבא כוח הנתבע ואף ניסה להשיג ייעוץ משפטי. לבסוף, פנה העותר לבית הדין הרבני הגדול בערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בטענה שהחלטתו הנזכרת נוגדת את התחייבות הצדדים על פי שטר הבוררות. ביום 23.12.2009 ניתנה החלטת בין הדין הרבני הגדול הדוחה את הערעור ככל הנראה בשל חלוף הזמן ממועד מתן החלטת בית הדין האזורי. בהחלטת בית הדין הרבני הגדול נכתב:

"כיון שעבר זמן רב מאז מתן ההחלטה, לא נוכל להעתר לבקשה להארכת מועד".

3.

העותר טוען כי החלטת בית הדין הרבני הגדול אינה מנומקת. כן נטען כי מן הצדק להיעתר לבקשתו שכן בין הצדדים נחתם שטר בוררות בו הוקנתה לבית הדין הרבני הסמכות לדון בסכסוך.

תגובת המשיב 3

4.

המשיב 3 טוען כי דין העתירה להידחות על הסף. על פי הנטען, אין בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שם עצמו כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים והתערבותו הינה רק במקרים חריגים, כאשר העתירה הנוכחית אינה נמנית על אותם מקרים חריגים.

5.

עוד נטען, כי התשתית העובדתית אותה מציג העותר אינה נכונה. על פי הנטען, הדיון בבית הדין הרבני האזורי הופסק מאחר והתברר ששטר הבוררות אינו תקף שכן העותר והמשיב 3 אינם הצדדים למחלוקת ואינם צדדים לדיון. בעניין זה טוען המשיב 3, כי העותר אינו הצד הנכון והדרוש להליך אלא אשתו. בנסיבות אלה, נטען, כי בית הדין הרבני האזורי קבע, כי לו רעייתו של העותר והמשיב 3 מעוניינים בקיום הבוררות עליהם לחתום על שטר בוררות. רעייתו של העותר אכן חתמה על שטר הבוררות אולם המשיב 3 סירב להליך הבוררות ולא חתם על שטר הבוררות ובהתאם לכך עתר לבית הדין הרבני בבקשה לסגור את התיק. בית הדין הרבני האזורי נעתר לבקשתו והחליט עוד ביום 14.1.2008 על סגירת התיק. העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול רק בחלוף שנתיים, ביום 10.12.2009 ובקשתו נדחתה. לפיכך, נטען כי אין יריבות בין העותר למשיב 3. עוד צויין כי לאור החלטת בית הדין האזורי מיום 2.8.2005 בה נקבע כי העותר שילם למשיב 3 סך של 100,000$ עבור קניית מגרש בחולון וכי המשיב 3 טוען כי החזיר לו סך של 40,000$ "בקניית הדירה ברח' השלושה" הוגשה בקשה לביטול פסק בורר אשר תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

דיון והכרעה

6.

דין העתירה להידחות על הסף. בפתח הדברים יש לציין כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר שכן החלטת בית הדין האזורי ניתנה בראשית שנת 2008 ואילו החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בסוף שנת 2009, כאשר הנימוק לדחייתה היה הזמן הרב שחלף ממועד הגשתה. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, שכן הלכה היא כי אין בית משפט זה מתערב בהחלטות בית הדין הרבני אלא במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק או במקרים בהם נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 1822/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 13.7.2010); בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני בירושלים (לא פורסם, 6.4.2006) (להלן: עניין אמיר )]. המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. החלטת בית הדין הרבני הגדול הינה החלטה דיונית, שעניינה דחיית בקשת העותר להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי הרבני, כאשר הערעור הוגש כאמור בחלוף שנתיים ממועד מתן ההחלטה, ולא מצאנו מקום להתערבות בתוכנה.

7.

מעבר לכך, לא מצאתי כי העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. כפי שעולה מתגובת המשיב 3 בדיון בבית הדין האזורי נמצא כי הצד הנכון להליך הינו רעייתו של העותר ולכן נדרשו הצדדים לחתום על שטר בוררות חדש. ואולם שטר בוררות שכזה כלל לא נחתם. במאמר מוסגר אעיר כי ככל הנראה גם אם היה נחתם בשנת 2008, בעת הדיון בבית הדין הרבני האזורי, שטר בוררות חדש, נדמה כי לא היה תוקף לשטר הבוררות שכן על פי ההלכה שנקבעה בעניין אמיר אין לבית הדין הרבני סמכות להכריע במחלוקת בין הצדדים כבורר מכוח הסכם בוררות בעניין שעל פי טיבו אינו בתחום סמכותו על פי הדין. ויודגש, ככל שלעותר טענות משפטיות כנגד המשיב 3, ומשנקבע כי אין הסכם הבוררות בין הצדדים תקף לעניין הסכסוך הנדון, היה באפשרותו לנקוט בהליכים משפטיים באמצעות פנייה לערכאות משפטיות. בעניין זה יש לציין כי כפי שעולה מתגובת המשיב 3 מתנהל בינו לבין העותר הליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שעניינו בקשה המשיב 3 לביטול החלטת בית הדין האזורי מיום 2.8.2005 במסגרת הליך הבוררות.

8.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיב 3 ובשכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.