בג"ץ 299/17 פאיז אבו מחארב נ. שר הפנים

השופט י' דנציגר :

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי הוועדה לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה ), הפועלת מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק ), תקבל החלטה בבקשתם. כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ארעי האוסר על הרחקתו של העותר 1 מישראל עד לקבלת החלטה על-ידי הוועדה.

2.העותרים הגישו את בקשתם לוועדה ביום 14.11.2016, ונמסר להם כי בקשתם נקלטה ועניינם עתיד לעלות לדיון בוועדה. ביום 10.1.2017 – טרם נדון עניינם בוועדה – הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה. בו ביום, התבקשו העותרים להבהיר מדוע לא תימחק עתירתם בשל היותה מוקדמת. בהודעה שהגישו העותרים הם טענו שהסיבה כי אין למחוק את העתירה היא קיומו של חשש ממשי לפיו העותר 1 יגורש מישראל עוד טרם בחינת בקשתם.

3.לאחר שבחנתי את נימוקי העתירה ואת האמור בהודעת העותרים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק על הסף, אף ללא צורך בקבלת תגובה מהמשיבים.

העתירה דנא היא עתירה מוקדמת ונעדרת עילה בשלב זה. העתירה הוגשה כחודשיים לאחר שהוגשה הבקשה לוועדה לעניינים הומניטאריים, כאשר סעיף 3א1(ד) לחוק קובע כי סד הזמנים לקבלת החלטה על-ידי הוועדה בבקשה כאמור הוא בן שישה חודשים. הואיל וכך, על העותרים להמתין לקבלת החלטה מנהלית בעניינם בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, ורק לאחר מכן להשיג עליה בהתאם לצורך (להחלטות דומות, ראו: בג"ץ 2620/16 סארה נ' שר הפנים (12.4.2016); בג"ץ 9568/09 ג'ברה נ' משרד הפנים (11.1.2010)).

4.אשר לחשש שמקנן בעותרים בדבר הרחקתו של העותר 1 מישראל טרם קבלת החלטה בעניינם - הדעת נותנת כי המשיבים לא יבצעו פעולות שעלולות לשנות את מצבו של העותר 1 לפני שעניינו נבחן בוועדה. מכל מקום, ככל שתידחה בקשתו של העותר 1, ניתנת לו שהות בת 30 ימים מיום המצאת ההחלטה לנקוט בצעדים משפטיים לפי ראות עיניו, כשבפרק זמן זה הוא לא יורחק מישראל.

העתירה נמחקת אפוא.

אין צו להוצאות.