בג"ץ 301/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. השרים לפי סעיף 18 לחוק הח

לפניי בקשת העותרת לפסיקת הוצאותיה בגין העתירה שבכותרת, שנמחקה לפי בקשתה בטרם הוכרעה לגופה. המשיבים הותירו את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול-דעת בית-המשפט.

אין חולק כי אחד משני הסעדים העיקריים שנתבקשו במסגרת העתירה, התקבל לאחר הגשתה (פרסום מראש של שמות המועמדים לכהן כדירקטורים בחברות ממשלתיות). אמנם, המשיבים טענו כי פרסום שמות המועמדים כפי שנתבקש בעתירה, נשקל על-ידם מזה זמן וקודם להגשת העתירה, וכי יישום המהלך נתקל בקשיים מעשיים שונים והוא הושלם לאחר הגשת העתירה. ואולם, קריאה מדוקדקת של תגובת המשיבים מעלה כי הם נמנעו מלטעון כי לעתירה לא היתה תרומה, במידה כזאת או אחרת, לפרסום שמות המועמדים באופן ובזמן בו נעשה הדבר. מכל מקום, מאחר ולא הועלתה טענה בדבר שיהוי או אי מיצוי הליכים; ומאחר ואין חולק כי העותרת זכתה לסעד אותו ביקשה בכל הנוגע לפרסום שמות המועמדים; קמה חזקה לפיה הגשת העתירה בעניין זה היתה מוצדקת מלכתחילה (ראו: בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.4.2010)). לא שוכנעתי כי עלה בידי המשיבים לסתור חזקה זו, או להוכיח העדר קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד בעניין פרסום שמות המועמדים. לפיכך, זכאית העותרת לפסיקת הוצאות לטובתה בגין סעד זה.

אשר לשיעור ההוצאות – אין להתעלם מכך שהעתירה נמחקה לבקשת העותרת, בלא שנתקבל הסעד השני המרכזי לו עתרה, הנוגע להליך מינוי הדירקטורים בחברות ממשלתיות. במצב דברים זה, מן הראוי כי המשיבים ישאו רק בחלק מהוצאות העותרת ולא בכולן (ראו והשוו: בג"צ 5260/08 חברת לרום בי"ח שיקומי בע"מ נ' הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה , פיסקה 7 (לא פורסם, 5.11.2009)). עוד ראיתי להביא בחשבון שיקוליי כי העותרת נמנעה מלפרט את הוצאותיה בליווי הוצאות מתאימות; כי העתירה נמחקה ללא דיון, וללא צורך בהכרעה בטענות הצדדים; וכי האגרה הושבה לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בדין.

בהתחשב בכל אלה, אני רואה לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות העותרת בסך 500 ש"ח ושכר-טירחת עורכי-דינה בסך 2,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטתי זו ועד התשלום בפועל.