פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
3105/97 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותר:
גמאל עלקם
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. מפקד שירות בתי הסוהר
3. שר המשפטים
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת שכר טרחה בגין ייצוג המערער בהליך שבכותרת. פסק הדין ניתן ביום 25.5.97 ואילו הבקשה הוגשה ביום 21.11.04. הסנגוריה הציבורית, שעמדתה בבקשה נתבקשה, טענה כי יש לדחות את הבקשה בשל חלוף תקופת ההתיישנות, ולחילופין כי שכר הטרחה שיש לשלם יהא פחות מזה שנתבקש. עו"ד עטרי, מבקש שכר הטרחה, השיב לתגובה כי לטענתו אין להחיל את אמת המידה של התיישנות בהליך אזרחי בנדון שכן מ דובר
בהליך פלילי. עוד נטען, כי יש לפרש את תחולת הוראת ההתיישנות בנדון בצמצום וכי לא ניתן היתר היועץ המשפטי לממשלה לטענת התיישנות בהליך זה. לבסוף נטען, כי יש להשיב לו את שכר הטרחה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
2.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין לעניין זה, שוכנעתי כי אכן יש לדחות את הבקשה בשל התיישנות עילת התובענה. אכן, דרישת תשלום שכר הטרחה הינה במהותה הליך אזרחי הנתון להתיישנות ככל תביעה (ראו בש"פ 7671/96 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1253/97 מדינת ישראל נ' דנון דוד (לא פורסם)). במקרה זה אין חולק כי תקופת ההתיישנות בכגון דא חלפה טרם הגשת הבקשה. אין ממש בטענה לעניין הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנדון, שעה שכפי העולה מהחלטה קודמת בבקשה זהה שהגיש עו"ד עטרי, בוטלה הנחיה זו (ראו בש"פ 7671/96 הנזכר). משחלפה תקופת ההתיישנות, התייתרה גם הטענה החלופית בדבר התעשרות שלא במשפט, וזאת מבלי להביע עמדה אם בנסיבות אחרות ניתן היה מלכתחילה לתבוע שכר טרחת עו"ד מן המדינה על יסוד דיני עשיית עושר ולא במשפט.
3.
התוצאה היא, כי הבקשה לפסיקת שכר טרחה, נדחית.
ניתנה היום, י"ד טבת כסלו
תשס"ז (4.1.2007).
יגאל
מרזל, שופט
ר ש ם