בג"ץ 320/05 אחמד עבד אלכרים אבו טהא נ. בית משפט הצבאי ביהודה

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר לבטל את הכרעת-הדין שניתנה בעניינו ביום 10.1.05 בבית-המשפט הצבאי ביהודה (תיק מס' 3324/02), וכן לאפשר לו להגיש את סיכומיו.

כנגד העותר הוגש, ביום 12.5.02, כתב אישום המייחס לו ביצוע שלושים ואחת עבירות שונות של פעילות חבלנית עוינת. כתב האישום מייחס לעותר עבירות של חברות ופעילות בארגון החמאס, ייצור חומרי נפץ בכמות גדולה, ניסיון לגרימת מוות בכוונה וכן בגרימת מוות בכוונה בגין מעורבותו בשילוח מחבל מתאבד שהתפוצץ בירושלים.

ביום 30.6.04 הורה בית-המשפט הצבאי לצדדים להגיש את סיכומיהם לתיק. בא-כוח העותר בתיק הנ"ל (להלן: הסניגור) הודיע, כי יגיש את סיכומיו תוך 20 ימים, אך לא עשה כן. בדיון שהתקיים ביום 21.11.04 הודיע הסניגור, כי לא הגיש את הסיכומים מסיבה רפואית, וכי במידה ולא יגיעו הצדדים תוך שלושה ימים להסדר טיעון, יגיש הוא את סיכומיו.

הקראת הכרעת דינו של העותר נקבעה ליום 10.1.05. ביום 6.1.05 הגיש הסניגור בקשה לדחיית מועד הדיון, אך בית-המשפט הצבאי דחה את הבקשה. ביום 10.1.05, ניתנה הכרעת-הדין של בית-המשפט הצבאי בעניינו של העותר, בנוכחות העותר ובהיעדר סניגורו. בית-המשפט הצבאי שמע את טיעוני התביעה לעונש, ואיפשר לסניגור להגיש את טיעוניו לעונש עד למחרת, אולם הסניגור לא עשה זאת.

למותר לציין, כי במשך כארבעה חודשים וחצי לאחר המועד בו היה על העותר להגיש את סיכומיו, לא הוגשו הסיכומים ואף לא הוגשה כל בקשה בעניין. ביום הקראת הכרעת-הדין, הופיעה מתמחה ממשרדו של הסניגור והודיעה, כי הסניגור חולה וכי אין באפשרותו להופיע.

ביום 11.1.05 הוגשה העתירה שבפנינו ובכללה בקשה למתן צו-ביניים, המורה למשיב להימנע מלקיים דיון בעניינו של העותר. הבקשה למתן צו-ביניים נתקבלה, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

העותר טוען בעתירתו, כי ביום 9.1.05, נפגשו הצדדים במטרה להגיע להסדר טיעון, אך פגישה זו לא העלתה תוצאה, ועל-כן החליט הסניגור להגיש את סיכומי טענותיו, אך בשל מחלתו שהתעצמה באותו יום נבצר ממנו לסיים את מלאכתו. לטענת העותר, החלטת המשיב להכריע את דינו מבלי שהוגשו סיכומים, פוגעת בזכויותיו החוקתיות, וכי הוא לא זכה לקבל משפט צדק והוגן. עוד הוא טוען, כי העלאת הטענות שבעתירה דנן בפני ערכאת הערעור אין לה מקום, שכן אז לא ניתן יהיה לתקן את המעוות מבחינת מתן הכרעת דין ללא אפשרות להגיש סיכומים או מתן גזר-דין ללא הגשת הטיעונים לעונש.

מנגד, מבקש המשיב לדחות את העתירה על הסף. לדידו, העותר יוכל לטעון את טענותיו כנגד פסק-הדין בפני ערכאת הערעור. לטענתו, אין מקום שבית-משפט זה יתערב נוכח אפשרותו של העותר לנקוט בסעד חלופי. לטעמו, הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מהותה של ההחלטה הנתקפת. עוד לטענתו, העותר לא מיצה את ההליכים בפני הערכאה הדיונית עצמה, ועל-כן אין לדון בעתירתו, שכן במשך כארבעה חודשים וחצי, לא הגיש העותר בקשה להגשת הסיכומים. לגישתו, בית-משפט זה לא יתערב בהחלטות ביניים וביניהן החלטות במסגרת הליכים פליליים, אשר טבעם של דברים הוא, שלא ניתן לערער עליהן, אלא במסגרת ערעור על פסק-הדין כולו, למעט מקרים חריגים, בהם מועלית טענה של ממש בדבר חוסר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות לב. לטענתו, בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית-המשפט הצבאי לערעורים, ובודאי לא על החלטה של הערכאה הדיונית טרם הפניה לערכאת הערעור. עוד טוען המשיב, כי העותר פונה לבית-משפט זה בהיעדר ניקיון כפיים, וזאת לאור הדרך בה הציג את התמונה העובדתית בצורה חלקית ביותר ותקף את בית-המשפט הצבאי מקום שאין לו אלא להלין על עצמו.

דין העתירה להידחות על הסף.

כלל ידוע הוא, כי אין בית-משפט זה מתערב בהליכים המתנהלים בפני בתי-המשפט הרגילים אלא במקרים חריגים ונדירים, בהם ישנה חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי צדק טבעי וכאשר לא עומד לעותר סעד חלופי (ראו בג"ץ 2176/00 ד"ר בוגדן דקל נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); בג"ץ 2522/02 משה (בן ניסים) עטיה נ' בית המשפט המחוזי , תק-על 2002(2), 445).

הן הטענות והן הסעדים המבוקשים בעתירה דנן, מופנים כנגד הערכאה הראשונה של בית-המשפט הצבאי. ברם, העותר טרם מיצה את ההליכים בפני ערכאת הערעור על בית-המשפט הצבאי. מן הדין היה, כי העותר יפנה לערכאת הערעור על בית-המשפט הצבאי, ויטען לסעדים המבוקשים בעתירה זו, שכן בסמכותו של בית-המשפט הצבאי לערעורים לבטל את הכרעת-הדין של הערכאה הראשונה.

אשר-על-כן, בנסיבות אלו, אין עילה להתערבותו של בית-משפט זה, ודין העתירה להידחות על הסף.

צו-הביניים שיצא מלפנינו ביום 11.1.05, במסגרת עתירה זו, מבוטל בזאת.