בג"ץ 2176/00 בוגדן דקל - ד"ר נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל:

1.לפנינו עתירתו של העותר להצהיר כי החלטתו של המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין - המשיב מס' 2 בעתירה - לדחות את בקשתו של העותר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו ולשחררו בערובה, בטלה מן הטעם שניתנה שלא בפני העותר ובלי לשמוע את טענותיו.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את העותר בעבירות של אינוס ומעשה מגונה בכוח וגזר עליו מאסר לתקופה של תשע שנים. בקשתו של העותר לדחות את ביצוע גזר הדין נדחתה. העותר ערער על הרשעתו והמדינה ערערה על קולת העונש. בקשה שהגיש העותר ביום מתן גזר הדין לדחות את ביצוע העונש עד להחלטה בבקשתו לעיכוב הביצוע שעמד להגיש עם ערעורו נדחתה ביום 6.5.98. כמו כן נדחתה בקשתו לדחות את הביצוע עד למתן פסק הדין בערעור ביום 18.5.98.

ביום 7.6.98 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, שענינה קביעת "כללים חדשים" להסדרת דחיית עונשי מאסר בפועל. ביום 8.6.98 דחה בית משפט זה את העתירה על הסף בקובעו כי "אין בעתירה ולא כלום" וכי הגשתה נועדה "לחזור ולהשיג על צדקת סירובו של בית משפט זה לעכב את המשך מאסרו של העותר". העותר חזר והגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע עונש המאסר, שאף היא נדחתה ביום 9.7.98. ביום 24.8.98 הגיש העותר בקשה לעיון חוזר, שנדחתה ביום 10.9.98. ביום 11.1.99 הגיש העותר בקשה נוספת לעיון חוזר שנדחתה ביום 28.1.99. ביום 18.7.99 שב העותר והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר שנדחתה אף היא ביום 9.8.99. שוב הפעם הגיש העותר ביום 5.3.00 בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה שלא לעכב את ריצוי העונש - השביעית במספר - שנדחתה על ידי המשנה לנשיא ביום 12.3.00.

כאמור, טוען בא כוח העותר בעתירתו כי החלטתו של המשנה לנשיא בטלה משום שניתנה שלא בפני העותר ובלי לשמוע את טענותיו בניגוד להוראת סעיף 57(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. לפיכך יש לדון בבקשתו מחדש לפני שופט אחר.

2.דין העתירה להידחות.

לפי המקובל עלינו היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות של ערכאות שיפוטיות שעליהן חל סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה הוא מצומצם והוא מוגבל למקרים חריגים ונדירים, כאשר מדובר בחריגה מסמכות או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי (ראה לענין זה, בין היתר, בג"צ 8744/96 עמוס

חוזה נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ואח' , תקדין-עליון, כרך 96(4),עמ' 96; דנג"צ 917/97 חוזה נ' בית המשפט העליון , (טרם פורסם)). כאשר מועלית טענה של חוסר סמכות מסור הענין לשיקול דעתו של בית המשפט המחליט אם ראוי לו להתערב (ראה לענין זה, בין היתר, בג"צ 268/97 סולימאן סולימאן נ' מדינת ישראל ואח' , תקדין-עליון, כרך 97(1), עמ' 473).

במקרה שלפנינו לא מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות. לאמיתו של דבר ענינה של העתירה בבקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה מיום 6.5.98 שלא לשחרר את העותר ממאסרו עד להכרעה בערעורו, שהיא בקשתו השביעית של העותר לעיון חוזר בהחלטה. יתר על כן, בקשותיו החוזרות ונשנות אינן מצביעות על עובדות חדשות או על שינוי של הנסיבות ולפיכך ספק אם יש לראות בהן בקשות לעיון חוזר שיש לדון בהן במעמד העותר כמצוות המחוקק. (לענין זה ראה, בין היתר, דברי חברי כבוד השופט מ' חשין בבש"פ 3258/96 פלוני נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון, כרך 96(2), תשנ"ו/תשנ"ז1996-, עמ' 401).

אוסיף כי ערעורו של העותר כבר נשמע בחלקו וכי המשך הדיון נקבע ליום 6.6.2000, כך שההכרעה בענינו אינה רחוקה עוד.

4.אין, אפוא, עילה להתערבותנו ולפיכך אנו דוחים את העתירה.