ע"א 2522/02 משה (בן ניסים)עטיה נ. בית המשפט המחוזי כבוד השופט משה גל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי האישום, קשר הנאשם קשר עם אדם אחר - אלון זרגרי (להלן - "המנוח") ואדם נוסף לצאת וליידות אבנים במכוניות נהוגות על ידי ערבים בסמוך לישוב עלי שבשומרון. ביום 11.10.00 יצאו השלושה אל הצומת ויידו אבנים במכוניות כאמור, וכתוצאה מכך נפגע כלי רכב חולף. נהג הרכב איבד שליטה על מכוניתו, סטה מהמסלול והתהפך בשולי הדרך, תוך שהוא פוגע באלון זרגרי שנהרג במקום. נהג הרכב נפצע באורח אנוש ולאחר טיפול רפואי חייו ניצלו.

2.עם סיום פרשת התביעה, טען העותר כי אין עליו להשיב לאשמה בעבירות שיוחסו לו, מלבד בעבירת הקשר. בית המשפט בערכאה הדיונית דחה טענה זו בהחלטה מנומקת וקבע כי על העותר להשיב לכל ההאשמות נגדו בכתב האישום. כנגד החלטה זו מכוונת עתירה זו.

3.עיקר טענת העותר היא כי שגה בית משפט קמא בפרשנות שנתן להסכמה הדיונית שנתקבלה, על פי הטענה, בינו לבין התביעה ביחס לאמרותיו בחקירה. לדבריו, הוסכם בין הצדדים כי אמרות העותר בחקירה לא יהוו הודאה מצידו לגבי כלל העבירות בהן הוא מואשם אלא לענין עבירת הקשר בלבד. בניגוד לכך, כך נטען, הסתמך בית משפט קמא על אמרות אלה גם כראיות נגד העותר לגבי העבירות האחרות ובכך הביא למעשה לאיון ההסכמה הדיונית באופן המקפח את זכויותיו ופוגע בעקרונות הצדק הטבעי. הוא מבקש סעד שעיקרו בקביעה כי הוא אינו צריך להשיב לאשמה בעבירות בהן הוא מואשם (פרט לעבירת הקשר) וזאת על בסיס יישום ההסכמה הדיונית בין הצדדים לפיה השימוש באמרות בחקירה ייעשה אך ורק לצורך עבירת הקשר.

4.ככלל אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בהליכים המתנהלים בבתי משפט שחוק בתי המשפט דן בהם, אלא במקרים חריגים בהם ישנה חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי צדק טבעי וכאשר לא עומד לעותר סעד חלופי: בג"צ 583/87

הלפרון נ' נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פד"י מא(4) 683, 702; בג"צ 2176/00 דקל נ' מדינת ישראל, דינים עליון נז, 960; בג"צ 8744/96 חוזה נ' מגדלי באך בע"מ , דינים עליון נא, 313). השאלה אם ובאיזו מידה יתערב בית משפט זה בהליך כאמור נתונה לשיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה (בג"צ 268/97 סולימאן נ' מדינת ישראל , דינים עליון, נב 49).

המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם עשוי בית משפט זה להתערב בהחלטת ערכאה דיונית בהליך פלילי. עניינה של העתירה בנסיון להעמיד לביקורת החלטת ביניים בהליך פלילי, אשר מטיבה אינה ניתנת לערעור עצמאי אלא במסגרת ערעור על הכרעת הדין, ואין מצב דברים זה מעמיד עילה להתערבות בית משפט זה. העותר יוכל להעלות השגותיו על החלטת בית משפט קמא במסגרת ערעור, אם יראה מקום וצורך בכך.

העתירה נדחית על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו.