בג"ץ 8456/02 פז חברת נפט בע"מ נ. טלפז תדלוק והשקעות בע"מ

1.בית משפט השלום הורה בפסק דינו למשיבים לפנות מקרקעין, שעליהם תחנת דלק באזור כרמיאל, אשר בבעלות המבקשת (להלן: "פז"). כן נענה הוא לבקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 900,000 ₪.

2.המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובמסגרתו הוגשה על ידם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך ביטול תנאי ההפקדה האמור.

3.בית המשפט המחוזי נענה חלקית לבקשת המשיבים על מנת שלא לנעול את דלתות בית המשפט בפניהם, למרות סיכוייהם הנמוכים בערעור, ושינה את סכום ההפקדה ל- 250,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית וכן בערבות עצמית ושל צד שלישי על סך 750,000 ₪.

4.על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני, בה תוקפת פז הן את עצם ההחלטה לעיכוב ביצוע והן את התנאים שקבע בית המשפט המחוזי לצורך העיכוב. בהקשר זה ייאמר, כי פז לא מצאה לנכון להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית

משפט השלום לעכב את ביצוע פסק הדין. היא עושה כן לראשונה בהקשר להחלטתו של בית המשפט המחוזי, לשנות מתנאי העיכוב.

5.ככלל, רואה הפסיקה בביצוע פסק דין לפינוי, יצירת מצב בלתי הדיר. לפיכך מופעל שיקול הדעת ברוב המקרים לכיוון היענות לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין לפינוי.

"מטעם זה נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יכול לחזור אליו" (מתוך זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 860) רע"א 7544/97 מיכאלה אסתר טאוב ואח' נ' "אפרוקי" (לא פורסם)).

(ראו גם רע"א 8/99 אלי צמח ואח' נ' יעקוב זיסקינד ואח' (לא פורסם) וכן (רע"א 7481/98 יצחק פרג' נ' רחמיאל מרקו (לא פורסם)).

6.במקרה דנן נתנו שתי ערכאות דעתן לבעייתיות שבעיכוב הביצוע ושתיהן החליטו עקרונית להיענות לבקשת העיכוב. ההבדל ביניהן הוא התנאים שהתנו, ובאלה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אין מקום להתערב. לפיכך, אין מקום ליתן רשות ערעור, מה עוד, שהשאלות המועלות בבקשה אינן מצדיקות מתן רשות כזו על פי הכללים הנקוטים בידינו לעשות כן.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה, ולפיכך ללא צו להוצאות.