בג"ץ 3207/15 שי תום לביא נ. שר הפנים

1.

העתירה שבפנינו הוגשה על ידי העותר – שאינו מיוצג – נגד שר הפנים. העתירה מפרטת שלל עוולות שנגרמו לעותר, לטענתו, בשל כך שראש עיריית תל-אביב ובני משפחתו מתנכלים לו בשל היותו בעל דירה הנמצאת בסמיכות למגרש חנייה שבבעלותם. לטענת העותר נגזלו ממנו זכויות שלא כדין. בהתאם לכך, הסעד המבוקש בעתירה הוא שהמשיב

יפעל להחזרת זכויות שנלקחו ממנו, וכן לתקן את נזקיו.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. בעיקרו של דבר, העתירה נעדרת תשתית עובדתית איתנה, אשר יכולה לשמש בסיס לדיון בה (ראו: בג"ץ 6731/12 שמיר נ' היועץ המשפטי לממשלה , בפסקה 12 (18.06.2013); בג"ץ 6936/14 פלונית נ' יועץ המשפטי משרד הרווחה (30.11.2014)). העותר לא פרש בפני בית המשפט את התמונה הנוגעת להליכים המשפטיים שנוהלו בעניין הדירה. כמו כן, לא ניתן להבין מהעתירה מהו המצב המשפטי הנוכחי הנוגע לדירה וכן מהן טענותיו המשפטיות של העותר המכוונות נגד מצב זה. כמו כן, העתירה אינה מעלה מהם הצעדים המקדימים שבהם נקט העותר, אם בכלל, בפנייה לשר הפנים, שהוא כאמור המשיב בעתירה זו.

3.

בשולי הדברים, נוסיף כי ככל שהעותר ירצה לשוב ולפנות לערכאות שיפוטיות – ומבלי לנקוט כל עמדה בשאלה האם יש בסיס לטענותיו – מוטב כי ייעזר בייצוג משפטי.

4.

אשר על כן, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובת שר הפנים, אין צו להוצאות.