בג"ץ 3241/99 מדינת ישראל נ. מוחמד אלעאסם

המשיב הואשם ביום 23.8.98 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של שוד מזוין בחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סכין שלא-כדין והפרת הוראה חוקית, וזאת לאחר שנטען, כי בעת שהיה משוחרר בערובה השתתף ביחד עם שלושה אחרים - שהואשמו בשני כתבי-אישום נפרדים - בביצוע שוד מזוין של קיוסק ביפו. על אחד השותפים שהורשע בגין השוד, אשר נטען כי המתין עם המשיב מחוץ לקיוסק בעת ביצועו, ואשר בדומה למשיב היה קטין אותה עת - נגזר עונש של שנתיים מאסר, מתוכם חצי שנה מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות ויתרתם מאסר על-תנאי.

עם הגשת כתב-האישום נגדו שוחרר המשיב בערובה, מן הטעם שהראיות נגדו לא היו בעוצמה מספקת למעצר עד תום ההליכים: הראיה העיקרית שקשרה את המשיב לביצוע השוד הייתה מיזכר שערכה המשטרה ובו צוין כי אחד השותפים סיפר, כי גם המשיב נטל חלק בביצוע השוד. מיזכר זה נתמך בתמלילי ותזכירי שיחות בין השותפים, ובכללם שיחות עם המשיב, בהם עולה במרומז רצון הכל להימנע מקשירת המשיב לפרשת השוד. ראיה נוספת הייתה עדותה של עדה עוינת - חברתו של אחד השותפים, שהעידה כי הבינה שכל ארבעת השותפים מתכוונים לבצע שוד. מנגד, כל השותפים לשוד טענו בעקביות, אף בשיחה עם מדובב משטרתי, כי המשיב לא השתתף עימם בביצועו. שני עדי הראייה לשוד העידו עדויות סותרות באשר למספר המשתתפים בו, והמשיב עצמו טוען לאליבי לשעת השוד, הנתמך בעדות שנתן אחיו.

על ההחלטה לשחרר את המשיב בערובה הגישה המבקשת ערר, בגידרו הורה בית-משפט זה ביום 17.9.98 לעצור את המשיב עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את המעצר. בית-המשפט אף דחה את בקשת המשיב להסתפק בחלופת מעצר, וזאת לאור עברו של המשיב, אשר כולל רישומים פליליים רבים בגין עבירות רכוש (שהטיפול בעניינם הסתיים ללא הרשעות), מתקופת היות המשיב קטין. בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו - נדחתה.

בה בעת התמשכו ההליכים במשפטו של המשיב עד לגבול תשעת החודשים. התביעה ביקשה להעיד את השותפים לשוד, האחד כנגד רעהו, ועל-מנת לעמוד בתנאי הילכת ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477 (להלן: הילכת קינזי ), נערכו מרבית הישיבות במשפטו של המשיב רק לאחר שנסתיימו ההליכים שהתנהלו כנגד יתר השותפים, בשני כתבי-האישום הנפרדים. ישיבה אחת של בית-המשפט שדן בעניינו של המשיב, בוטלה בשל מחלת באת-כוחו של המשיב, אולם עד לאותה ישיבה גם טרם נסתיימו משפטיהם של השותפים. הישיבה הבאה במשפטו של העורר נקבעה ליום 24.6.99, והמשפט צפוי להימשך עוד מספר חודשים, וזאת בהתחשב גם בפגרת בתי-המשפט.

מכאן בקשת המדינה שבפניי, בגידרה ביקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, ובה טענה היא, כי העיכוב בסיום הדיון בעניינו של המשיב נבע מן האילוצים שהכתיבה הילכת קינזי ומעיכובים שמקורם בסניגוריה. עוד טענה המבקשת, כי לאור מסוכנותו הרבה של המשיב ובהתחשב בעונש שעתיד להיגזר עליו - אין לשחררו בערובה. המשיב התנגד לבקשה וטען, כי אין עניינו מסוג המקרים המצדיקים עשיית שימוש בסמכות שהוקנתה לבית-משפט זה להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים. עוד טען המשיב כי יש לשחררו בערובה, וזאת לאור הסיכוי הרב שיזוכה, ולחלופין, לאור מידת העונש הצפויה לו אם יורשע.

דין הבקשה להידחות.

האיזון הראוי בין זכותו של המשיב לחירותו לבין הצורך לשמור על שלום הציבור נקבע בסעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- (להלן: החוק), הקובע כי מעצר נאשם עד תום ההליכים לא יתמשך מעבר לתשעה חודשים. אכן, בית-משפט זה מוסמך מכוח סעיף 62 לחוק להורות על הארכת מעצרו של נאשם שמשפטו לא נסתיים, גם לאחר חלוף תשעה חודשים. ברם, השימוש בסמכות זו ייעשה במקרים חריגים בלבד. ראו בש"פ 5767/98 מדינת ישראל נ' אסלאן (טרם פורסם).

המקרה שבפניי איננו חריג. התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב נבעה מאילוצים שמקורם במערכת ולא בו. הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים בנימוק שהילכת קינזי מנעה את סיום משפטו של המשיב פירושה, כי דווקא המשיב, שחלקו לכאורה בביצוע השוד הוא קטן יחסית - אף לשיטת המבקשת - יישב במעצר תקופה ארוכה באופן משמעותי מזו שישבו שותפיו. לענין זה ראוי לזכור, כי סיום משפטו של המשיב אינו קרוב.

בנוסף, אין בתשתית הראייתית שהציגה המבקשת את העוצמה המספקת להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. סיכוייו של המשיב לצאת זכאי במשפטו אינם בלתי סבירים, וזאת אף לנוכח התקדמות הצגת הראיות שמשפט עד כה.

לבסוף, חלוף הזמן הרב שבו נתון המשיב במעצר מכרסם בחזקת המסוכנות הנגזרת ממהות העבירה בה הוא מואשם. בשלב זה ניתן להסיר את החשש ממסוכנותו של המשיב על-ידי היזקקות לחלופת מעצר.

אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה ומורה כי המשיב ישוחרר למעצר-בית וזאת בתנאים הבאים: הישארות במעצר-בית במקום שייקבע על-ידי רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו; המצאת ערבות עצמית על סך 15,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' על סך 15,000 ש"ח. כן יפקיד המשיב במזומן סך של 8,000 ש"ח. ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. המשיב, אם ברשותו דרכון, יפקידו במשטרה. עד למילוי תנאים אלו יישאר המשיב במעצר לתקופה שלא תעלה על תשעים יום.