פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
3286/10
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
עמי עטיה
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
3. אילן שביט שטריקס
4. המוסד לביטוח לאומי
5. שרות התעסוקה
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיב 3:
עו"ד ר' פוליאק
בשם המשיב 4:
עו"ד ת' כזרי
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
1.
העותר הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו תביעה ש עניינה תשלומים בגין פיטוריו על-ידי המשיב 3. המשיב 4, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) והמשיב 5, שירות התעסוקה, צורפו לכתב התביעה כנתבעים פורמליים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לקסר ) נענה לבקשתו של המל"ל והורה על מחיקתו מכתב התביעה, לאחר שקבע כי כתב התביעה איננו מגלה כל יריבות בינו לבין העותר. ערעור שהגיש העותר על החלטה זו נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים נ' ארד, ו' וירט-ליבנה, ר' רוזנפלד ונציגי הציבור א' נבות ו-ד' בן-הרוש ) מיום 23.2.2010, שבו נקבע כי לעותר אין עילת תביעה כלשהי כלפי המל"ל, במסגרת התביעה שהגיש בגין פיטוריו.
2.
על רקע זה הוגשה העתירה שלפנינו, בה נטען כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ניתן בחוסר סמכות, הואיל והוא לא ניתן על-ידי הרכב שלושה אלא על ידי דן יחיד, ולפיכך, דינו להתבטל. לגופו של עניין נטען, כי ההחלטה על מחיק ת המל"ל מכתב התביעה עומדת בסתירה למצב העובדתי שאיננו שנוי במחלוקת בין הצדדים ומקים יריבות בין העותר לבין המל"ל. עוד נטען, כי בית הדין האזורי
שגה בכך שדן בבקשה כאילו המל"ל צורף כנתבע רגיל בעוד שלמעשה הוא צורף כנתבע פורמלי בלבד. בהמשך, מעלה העותר טענות שונות באשר להנמקה שעליה מבוסס פסק דינו של בית הדין האזורי ובאשר לפגיעה בזכותו להשמיע טענותיו בעל-פה ולהביא ראיות בעניין הבקשה. לבסוף, מעלה העותר שורה של טענות שונות בדבר התנהלותו של המל"ל בעניינו, לרבות צעדי גבייה ואכיפה שננקטו נגדו.
3.
בהתאם להחלטתי מיום 2.5.10, הגישו המשיב 3 והמל"ל את תגובתם לעתירה. המשיב 3 טוען כי דין העתירה להידחות על הסף הן בשל השיהוי בהגשתה, הן בשל היקף התערבותו המצומצם של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה ובהחלטות דיוניות בפרט. המל"ל סבור כי דין העתירה להידחות על הסף בכל הקשור לטענות העותר לגבי התנהלות המוסד בעניינו, גם בשל אי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי בדמות הגשת תביעה חדשה לבית הדין האזורי לעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. עוד נטען, כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן בבוא העותר לדרוש דמי אבטלה – הוא הצהיר בפני המל"ל הצהרות שונות בנוגע לסיום עבודתו, ואלה אינן עולות בקנה אחד עם טענותיו בעתירה הנוכחית. שני המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות גם משום שטענתו של העותר בדבר המותב החסר בבית הדין האיזורי לעבודה לא נטענה בערעור שהגיש לבית הדין הארצי לעבודה, ומשום שלגופו של עניין, ההחלטה האמורה ניתנה בהתאם לסמכות בין הדין לפי סעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, שלפיו החלטות מסוג של סדרי דין יכול שיינתנו על-ידי שופט בדן יחיד.
4.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, ואף שמסורה לו סמכות להתערב בפסיקתו, תיעשה התערבות זו במשורה, בריסון ובאיפוק, ותיוחד למקרים חריגים שבהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין או במקום שבו שורת הצדק מחייבת התערבות כזו (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ(1), 673, 695-694 (1986); וגם: בג"ץ 10359/09 אביגל שירותי כ"א ועבודה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 7.1.2010); בג"ץ 10255/09 יתח נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 3.1.2010);
בג"ץ 6522/06 כוכבי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 22.4.2010); בג"ץ 626/08 חורש נ' שירות התעסוקה (לא פורסם, 6.5.2008)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. הטענה כי ההחלטה של בית הדין האזורי ניתנה במותב חסר ולכן בחוסר סמכות, נטענה לראשונה בעתירה שלפנינו ואינה מופיעה בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה. כפי שנפסק כבר בעבר, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה בגדר "מקצה שיפורים" להליך הערעור, ואין להידרש לטענה שלא הועלתה במסגרתו (השוו: בג"ץ 1619/91 פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי , פ"ד מו(3) 386, 394 (1992)).
לכך יש להוסיף כי אף אם נניח כי נפל פגם באופן מתן ההחלטה, אין להתעלם מכך שבית הדין האזורי מוסמך לדון בהרכב של דן יחיד על פי סעיף 18(ב) לחוק בית הדין לעבודה, בסייגים הקבועים שם. ולכן, אין מדובר בהרכב חסר סמכות מעיקרא (השוו: בג"ץ 279/84 פלדי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד לט(3) 103, 107 (1985)). עוד נזכיר כי פגם בהליך, אין משמעו בהכרח בטלות ההחלטה, בפרט מקום בו לא נגרם עיוות דין ולא נפגע באופן ממשי האינטרס הציבורי
(ע"א 2518/02 סמיון נ' שר הבריאות,
פ"ד נז(1), 778, 785 (2003); רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד נה(4) 673, 686 (2001)). נוכח טעמים אלה, לא מצאנו כי – על פי אמות המידה המקובלות – נסיבות המקרה מקימות עילה להתערבותנו.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב בתמוז התש"ע (24.6.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט